יוסף ליכטנבום

image

עוד דוגמה עצובה לאיש רוח שפעל רבות בתחום התרבות והספרות העברית, ולפחות בגוגל אין מצאי רב עליו, ואין גם ביוגרפיה ראוייה למעט עשר עד עשרים שורות.
השיר הראשון מוקדש לביאליק, שנפטר שנה אחר כך [1934]. בעיקר מצא חן בעיניי החרוז : בית ראשון – אבבא, בית שני – אבאב. החרוז כנהוג בפואטיקה של ראשית המאה ועד שלהי שנות החמישים היה מפגש מצלולי אבל גם נושא משמעות, פעמים רבות החרוז הדגיש משמעויות, תמות, כיוונים סמנטיים. עתים הוא גם "חתר" תחת התימה השלטת ואז הפך לאירוני. בשיר הזה – החרוזים משתתפים בהערצת המשורר, יפי ראייתי, גובהו הרב – על הכף, מעל לסערה, המאפשר לו מבט מיוחד. [ האם התכוון לרפרר ל"גילוי וכיסוי בלשון"? ] עם זאת, בבית השני יש אמירה מוזרה משהו – החרוז "כתב-טחב" כמו מרמז לאיזו סטגנציה? השורה האחרונה בשיר "הוא בקרבו יגדל כאבן כסויית טחב" – הוא הכוונה לים, יש כאן מעין "מיקסמטפורות" ממש לא ברור.

השיר השני נכתב לילדה בת 10. בשיר הזה היסוד המצלולי הוא המרכז – שם השיר – בבית הראשון המצלול החזק של אותיות שיניות: ש, שׂ, ס, ז, כך גם בבית השני, עם דגש מה לרי"ש. החרוז אגב מודרני ממש, לא נשען באופן בולט על דמיון עיצורים כתובים אלא על הדמיון הצלילי בשמיעה. השיר לילדה לטעמי ממש מקסים, ציורי, משחקי, מנסה לשלב מראה וצליל למקשה אחת.


מקור השיר – עיתון דבר 1933, 8.1
ביוגרפיה – לכסיקון הספרות העברית החדשה

מרק ורשבסקי

אויפן פריפעטשיק 
מילים ולחן: מרק ורשבסקי
קיימים 7 ביצועים לשיר זה   


חדר יש קטנטן צר וחמים 
ובאח – אש. 
שם הרבי את תלמידיו 
מלמד אלף בית. 

את תורתי ילדי החמד 
שימעו, זיכרו נא! 
אימרו שנית, ככה שנית: 
קמץ אלף אה. 

שימו אל ליבכם, הטו אוזן 
אל הכתוב פה 
מי שיקרא מהר עברית 
דגל אתן לו. 

את תורתי ילדי חמד… 

חדר יש קטנטן צר וחמים 
ובאח – אש. 
שם הרבי את תלמידיו 
מלמד אלף בית. 

את תורתי ילדי חמד… 

שם השיר בעברית "אח מבוערת".בעברית תורגם בשורה השניה – "ובאח – אש". אבל דוברי עברית כמוני, מכירים אותו מהשם  אלף-בית, [1]או בביצוע אחר זהה למילות השיר שציטטתי [2]

והנה תרגום אחר לגמרי של אותו השיר :

האלף בית
מילים: מרק ורשבסקי
תרגום/נוסח עברי: חיים אריה חזן
לחן: מרק ורשבסקי

בְּחֶדֶר צַר אָפֵל
קִיטוֹר אֵשׁ נוֹדֵף
הֶבֶל חַם שׁוֹתֵת,
וִילָדִים קְטַנִּים יַלֵּף שָׁם הָרַבִּי
אֶת הָאָלֶף-בֵּית.

אֻלְפַּנְכֶם, בָּנִים, 
שֶׁאַלֵּף אֶתְכֶם
אָנָּא זִכְרוּ נָא!
כֵּן אִמְרוּ אַחַת וְעוֹד אַחַת כֵּן שְׁנוּ:
קָמָץ-אָלֶף "אָא".

בְּחֵשֶׁק רַב לִמְדוּ
וּבִשְׁקִידָה שִׁמְרוּ
מִלָּתִי זֹאת פֹּה:
מִי מִכֶּם יֵדַע לִקְרֹא הֵיטֵב עִבְרִי,
דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ.

אֻלְפַּנְכֶם… [כפזמון חוזר]

לִמְדוּ-נָא, בָּנִים,
אַל יִפֹּל לִבְּכֶם:
הַתְּחִלּוֹת קָשׁוֹת!
טוֹב אַךְ טוֹב לָאִישׁ, יַחְפֹּץ יֶאְלַף תּוֹרָה,
כִּי הִיא טַל-תְּחִיּוֹת.

אֻלְפַּנְכֶם…

עוֹד תַּרְבּוּ שָׁנִים
יִגָּלֶה לָכֶם
סוֹד הָאוֹתִיּוֹת:
הוֹי, כַּמָּה בָּהֶן נֹאדוֹת דְּמָעוֹת גְּנוּזִים!
הוֹי, כַּמָּה בְּכִיּוֹת!

אֻלְפַּנְכֶם…

כַּאֲשֶׁר תִּשְּׂאוּ 
סֵבֶל הַגָּלוּת,
תִּשַּׁח קוֹמַתְכֶם –
מֵהָאוֹתִיּוֹת חָזְקָה עָצְמָה תִּדְלוּ:
הֵן הֵן חַיֵּיכֶם.

אֻלְפַּנְכֶם…

נראה שהשיר הזה זכה להרבה עיבודים בתרגום, אותה מנגינה. כמו שיר מכונן אחד שרבים נצמדים אליו מסיבות שונות. אני זוכר רק את הרבי מלמד אלף-בית, בהחלט אמי ז"ל נהגה לשיר אותו בקולה הצלול והמושלם.


מקור השיר – שירונט

מקור שיר שני – זמרשת

ביוגרפיה – ויקי

[1][2] – זמר רשת

רשימת ביצועים של השיר אויפן פריפעטשיק – יו טיוב

לוי בן אמיתי

image

כולנו מכירים את "שדות שבעמק"  של לוי בן אמיתי, שירים  נוספים ומולחנים. ברם האיש מדגניה ב' היה משורר שפרסם שירים רבים, פרסם כמה ספרי שירה, וכמו רבים אחרים, לא הצליח להגיע למעמד הממלכתי הנפלא, שבזכותו ילדי ישראל לומדים שיר אחד שלך, לפחות, לצורך הצלחה בבגרות.כמשוררים רבים בני עליה שניה או שלישית, משל הנמלה והצרצר נפל אצלם על אוזנים כבדות מאוד, ללא יכלת לראות את ההומור או האירוניה שבמצב הנמלה ובמצב ההצרצר. כך, בשיר הכבד והמסוייט הזה, שאולי מרפרר לרעב בישראל בתקופת בתנ"ך, או למצור על יחרושלים או מצורים אחרים – השפע והעמל הוא לצורך צבירה לא לצורך צריכה. הסגפנות הקשה תולדת הקמת הישובים בארץ, ההיסטוריה הישראלית-פלסטינית. כדי להדגיש את ענין השיבולים- אגירה- מצור ורעב הוא משתמש ברפרן "פנימה השבולים" והפיפורה "עמל הנמלים".


מקור השיר – עיתון דברביוגרפיה – ויקי ; ידיעה ב- MYNETזמרשת

זלמן שניאור

יד ענוגה 
מילים: זלמן שניאור
לחן: עממי בדואי
קיימים 16 ביצועים לשיר זה   



הו, יד ענוגה הייתה לה. 
איש לא העז לגעת בה 
זוג שפתיה שני חן 
רק לנשיקות נוצרו הן 
הוי, אמא, רק לנשיקות נוצרו הן. 

הוי, עין שחורה הייתה לה 
אור וצל התנגשו בה 
על מצחה רעד אור 
טל הילדות מלא הוד, 
הוי, אמא, טל הילדות מלא הוד. 

הו, ויהי ערב, ויהי ליל 
חרש נשק צל אל צל 
אז את ליבה מסרה לו 
את כל ליבה מסרה לו. 
הוי, אמא, את כל ליבה מסרה לו. 

הו, יד ענוגה הייתה לה. 

מרתק איך שיר של אשכנזי לגמרי הפך לנכס צאן ברזל של זמרים מזרחיים. מקריאת מאמרו של אשד עולה גם סיבה גדולה מדוע שניאור "הושתק", מדוע לא נערך מחקר רציני עתיר חוקרים בשירתו, מדוע הסכסוך עם הכנענים נוצר ונגמר.

השיר המקסים הזה כלכך אופייני לשירת האהבה של ימי הביניים – המוסכמה הערבית של שירת אהבה דרשה להתייחס ל – פנים, שיניים, שיער וידיים, זהו- כל הנשאר על אחריות החושק. מה כאן ששניאור הלך רחוק מדמות העופרה, הצביה והתיחס לאמא – שהיא אינה דמות אירוטית באופן מובהק , ובכל זאת "את כל ליבה מסרה לו".

חבל שאין יותר יצירות שכתב ברשת.


ביצוע מבריק של זוהר ארגוב ביוטיוב

מקור השיר –שירונט

ביוגרפיה – מחקר מקיף של אלי אשד, ביקום תרבות

דן פגיס

בלונים

בַּלּוֹנִים שֶׁל מְסִבָּה מִתְרַפְּקִים זֶה עַל זֶה

בֵּין נַחֲשֵׁי הַנְּיָר,

וּמְקַבְּלִים בַּעֲנָוָה

אֶת הַסְּיָג, אֶת תִּקְרַת הָאוּלָם.

מוּכָנִים לְכָל רֶמֶז,

זְהִירִים לְצַיֵּת לְכָל נְשִׁיבָה.

אֲבָל אֲפִלּוּ עַנְוֵי עוֹלָם אֵלֶּה

קְרֵבָה שְׁעָתָם.

פִּתְאֹם נִשְׁמָתָם פּוֹרַחַת

בְּצִפְצוּף מְבֹהָל,

אוֹ נִשְׁמָתָם פּוֹקַעַת

בְּנֶפֶץ יָחִיד.

אַחֲרֵי כֵן מִתְרַפְּטוֹת גּוּפוֹת הַגּוּמִי

בְּשׁוּלֵי מַרְבָד מְפֻגָּל,

וְהַנְּשָׁמוֹת תּוֹעוֹת

בְּעוֹלָם הַבֵּינַיִם, בְּעֵרֶךְ בְּגֹבַהּ הָאַף.

השיר הזה הופיע בשאלת UNSEEN בבחינת הבגרות בספרות ל- 2 יח"ל לפני שנתיים לערך. ר"ל שהוא נחשב כשיר קל יחסית, כזה שלא דורש מתלמיד ממוצע השקעות רוח ונפש רציניות, כזה שהמערכת הפרוזודית והרטוריצת שלו די שקופה ותכניו ברורים.

עם זאת, כמי שבחן בעל פה התלמידים עלו על הצד הגלוי והמחוספס של ה"ציניות" מבלי לעמוד על רכיבים עידינים ומורכבים יותר, אירוניה, פארודיה ואחרים.

אני לכשעצמי ראיתי את פגיס [ גילוי נאות – מרצה לספרות שלי, פרטנר לשיחות על הוראת שיריו בתיכון 🙂 ] נמצא במסיבה חסרת חשיבות, מסוג האירועים הבלתי נסבלים, שחייבים להגיע אליהם.


מקור השיר – הבלוג של רן יגיל בNRG

ביוגרפיה – ויקי ; 

צור ארליך, פרופ' פגיס ומיסטר דן: על חידותיו של דן פגיס, י"ח בתמוז תשס"ו, 14.7.2006, מקור ראשון

כוכבי הלכת של ביאליק, אליהו מייטוס

image

ברור לכל אחד שזה אחד משירי ההלל שנכתבו לאחר מלחמת ששת הימים. נקודת המבט היא נעלים שהשאירו חיילים מצריים כשהם ברחו מצה"ל בזמן כיבוש סיני. עבור מייטוס זה כנראה סימן לגבורה יהודית, למעבר מהציונות האחדהעמית לציונות הכוחנית, הפעילה שאח"כ התגלגלה לדמותה של ארץ ישראל השלמה, מפעל ההתנחלוית ומה לא.
כדי לסבר את האוזן נתייחס אך ורק לשורות הפותחות את השיר:
לא מחנה חולדות בצהב חולות – 
הם מנעלים, נטשום רגלים
                          נבהלות.
למי שטרם זיהה את מקור התבנית הזו:
ח"נ ביאליק – מתי מדבר

לֹא עֲדַת כְּפִירִים וּלְבָאִים יְכַסּוּ שָׁם עֵין הָעֲרָבָה,

לֹא כְבוֹד הַבָּשָׁן וּמִבְחַר אַלּוֹנָיו שָׁם נָפְלוּ בְאַדִּיר –

עַל יַד-אָהֳלֵיהֶם הַקֹּדְרִים מוּטָלִים בַּחַמָּה עֲנָקִים,

בֵּין חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר הַצְּהֻבִּים כַּאֲרָיוֹת לָבֶטַח יִרְבָּצוּ.[1]

לא נעים להראות את כוח העכבר ליד כוח האריה, את המשורר הנזקק לפואמה הגדולה, ההיסטוריוסופית, כדי לכתוב שיר לעג, די עלוב, שמטרתו כפולה – גם תשובה לביאליק ול-מתי המדבר שכתב עליהם, הנה קמו לתחייה [ די עלובה אגב, לדעתי] ולעג לחיילים המצריים. כבר נאמר במשלי –

'בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּֽשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּֽךָ פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ, (משלי כ"ד יז-יח )

השיר של טייטוס כתוב באווירה "חלומית"-משהו, כמו גם היסוד הפנטסטי של הפואמה הביאליקאית חודר אל שירו, כדי לתאר את הפחד של החיילים, את קבלת הפנים שזכו לה מאחיהם, ובעיקר "מנעליהם" הנראים כצבא חולדות.

ובחזרה לטענתי של מעבר מאחד העם לציונות הכוחנית שהחלה מתפתחת במדינת ישראל, ציונות הימין – ביאליק בשיר זה, בין היתר הביא לשלמות את מכלול כתביו האידאיים של אשר גינצבורג, הוא אחד העם, לכן סניטה בשיר המרכזי הזה כמוהו כסניטה בציונות "הרוחנית" או המדינית.


מקור – צילום השיר מעיתון מעריב – 20.10.67
ביוגרפיה – ויקי
[1] מתי מדבר פרוייקט בן יהודהאחד העם – ויקי

גבעולי אשתקד, ח"נ ביאליק, לפסח

גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים

שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.

וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,

וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;

לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,

אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.

וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן

וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר

וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.

הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים

בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?

כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי

בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.

לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,

בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט

אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה

כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.

קראתי כל מיני הסברים, פרשנויות וקריאות של השיר הזה. שיר מאוד לא פשוט, המדבר על חזרת האביב, דא עקא, אביב אצל ביאליק מייצג יצריות, מיניות, התחדשות. כדאי לשים לב להיות השיר פנייה אל נמענת, אהובה, שנדרשת לעשות ביעור חמץ ולשרוף את גבעולי אשתקד שבלבה לצורך שושני ההווה.

בהחלט שיר שמרפרר גם לפסח, גם למנהגי פסח וגם לפרשנויות "מודרניות" של ביעור חמץ כביעור הרע בנשמתנו. מיותר לציין שמשורר רב עוצמה כביאליק כבר משתמש בשיר לצורך קשרים אינטרטקסטואליים תרבותיים רבים, כקיצוץ בנטיעות [ חטא אדה"ר לאחר אכילת פרי עץ הדעת וגילוי המיניות שבו], התיאור שלא יאומן באירוטיקה סמבולית של שרביטים נוטפי נטף [זרעו של הבחור?] ובעלי ריחו ייחודי [ כן כן, למה לא הבולבול של החרמן?]

 בהחלט שיר אירוטי אולי על גבול הפורנוגרפי, בטח לזמנו של ביאליק.


המקור – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ביאליק, כן נשאר עם ויקילקסיכון הספרות העברית החדשה

ישראל דושמן

מילים: ישראל דושמן
לחן: חנינא קרצבסקי
קיימים 2 ביצועים לשיר זה 


פה בארץ חמדת אבות 
תתגשמנה כל התקוות 
פה נחיה ופה ניצור, 
חיי זוהר חיי דרור. 
פה תהא השכינה שורה 
פה תפרח גם שפת התורה. 

נירו ניר ניר ניר 
שירו שיר שיר שיר 
גילו גיל גיל גיל 
כבר הנצו ניצנים. 

נירו ניר ניר ניר 
שירו שיר שיר שיר 
גילו גיל גיל גיל 
עוד יבואו זרעונים. 

 איזה שיר חמוד. שיר מצעדים, מקהלות, עצרות עם ומסעות קיבצוניקיים בשלוש הרגלים, בעיקר בשבועות. החשוב בשיר איננו תוכן המילים, למרות שאי אפשר להתעלם ממנו [ חמדת אבות, יצירה, שכינה ] אלא ובעיקר המצלול – בבית הראשון המצלול הכבד של אבות, בעיקר התליל O החזק. בשני הבתים הבאים צליל קליל, ריקודי ומשלהב של אִי.
לא פלא שהשיר הזה זוכה לאהבה כלכך רבה. קלילותו, האופטימיות, תחושת הכל עוד לפנינו, אבל כבר יש תשתית.
חג שמח.

מקור השיר – שירונט

ביוגרפיה – ויקי

יוטיוב – ביצוע השיר

מבחר משיריו בשירונט

שמעון הלקין

שמעון הלקין \ הזוכרים

רק הזוכרים צומחים תמיד צמיחה חיה.
רק בזוכרים העמק המיוער הזה,
שמשקעים גבוהים בו: גבה מקומר
צולל שקערורו תוך גובה – ועמוק
העמוק עוד והרקיעים שוקעים בו שוב.
רק הזוכרים חיים: צומחים כמעט לעד.

כמים בנהרות, כמים, הפקוחים ביער
מול רקיעים מדובבי דממה אשר
לפני היות ואחרי היות, צמיחת
זוכרים: ממילאי צולל בהם רקיע
מאוהב אחר קודמו- ועוד רחוק,
חבוי האחרון יפרח כאחרון.

על כן רק הזוכרים אולי צומחים לעד:
גם חייהם נסים תמיד וזכרונם
רק הוא. כמים הפקוחים שבנהרות
פורח, יער עד, בשלל מעמקיו.
בסבך הדלקות בשמי-נהר זרומים
צמחת הוויה נצחית, האהבה.

אתה הוא האיש החדש 
מילים: וולט ויטמן ושמעון הלקין
לחן: ירונה כספי
קיים ביצוע לשיר זה   


אתה הוא האיש החדש 
אתה הוא האיש החדש 
הנמשך אלי – 
הנמשך אלי… 

קודם כל ראה הוזהרת 
ששונה אני מכל ששיערת 
ששונה אני מכל ששיערת 
ראה,ראה 
הוזהרת! 

אתה הוא האיש החדש… 

קודם כל ראה הוזהרת 
ששונה אני מכל ששיערת 
ששונה אני מכל ששיערת 
משער אתה כי בי 
תמצא את חזון ליבך 

אתה הוא האיש החדש… 

אז לפחות מצאתי שני שירים, שתי ביוגרפיות דומות, ויקי ולכסיקון הספרות העברית החדשה. שוב אני מופתע מנזירות וממיעוט המידע על "גדולי תרבות", לפחות על פי כותב הערך בויקיפדיה. עצוב, שכך אנחנו נוטים גם באקדמיה לשכוח את העבר שממנו משתלשל ההווה.

והנה השיר הראשון שהבאתי – "רק הזוכרים צומחים ביחד צמיחה חיה." המשך השיר הוא הרחבה של מדוע, איך, איפה מתרחשת צמיחה ומהו הזכרון.

השיר השני מתעתע לגמרי, כיוון שאיננו מנוקד, והוא מתורגם ע"י משורר ישראלי שהעריץ את ויטמן, אפשר לקרואו כשיר פגישה של שני גברים . האם התרגום והשיר מבטאים איזו כמיהה טמירה אצל הלקין?


מקור השיר הזוכרים – בלוג פואטריה

מקור השיר – אתה הוא האיש החדש, שירונט

ביוגרפיה – ויקי

נתן אלתרמן

אליפלט 

מילים: נתן אלתרמן
לחן: סשה ארגוב

נזמר נא את שיר אליפלט 
ונגידה כולנו בקול: 
כאשר עוד היה הוא רק ילד, 
כבר היה הוא ביש גדא גדול. 
בו שכנים ושכנות דיברו דופי 
ואמרו שום דבר לא יועיל – 
אליפלט הוא ילד בלי אופי, 
אין לו אופי אפילו במיל. 

אם גוזלים מידיו צעצוע, 
הוא נשאר מבולבל ומחייך, 
מחייך מבלי דעת מדוע, 
וכיצד ובשל מה זה ואיך. 

ונדמה כי סביבו, זה מוזר, 
אז דבר מה התרונן כה ושר. 
בלי מדוע ובלי כיצד, 
בלי היכן ובלי איך ולמה, 
בלי לאן ומאיזה צד, 
בלי מתי ובלי אן וכמה. 
כי סביב ככינור וחליל 
מנגינה מאירה, מצלצלת. 
אם נסביר לך מה זה יועיל, 
איזה ילד אתה אליפלט. 

בליל קרב ברעום אש מזנקת, 
בין אנשי הפלוגה קול עבר: 
העמדה הקדמית מנותקת, 
מלאי תחמושת אזל בה מכבר. 
אז הרגיש אליפלט כאילו 
הוא מוכרח את המלאי לחדש, 
וכיוון שאין אופי במיל לו, 
הוא זחל כך ישר מול האש. 

ובשובו מהומם ופצוע, 
התמוטט הוא, כרע וחייך. 
הוא חייך מבלי דעת מדוע, 
וכיצד ובשל מה זה ואיך. 

ובליבות חבריו, זה מוזר, 
אז דבר מה התרונן כה ושר. 
בלי מדוע ובלי כיצד, 
בלי היכן ובלי איך ולמה, 
בלי לאן ומאיזה צד, 
בלי מתי ובלי אן וכמה. 
מסביב ככינור וחליל 
מנגינה מאירה, מצלצלת. 
אם נסביר לך מה זה יועיל, 
איזה ילד אתה אליפלט. 

ובלילה חבוש קסדת פלד, 
אט ירד המלאך גבריאל, 
וניגש למראשות אליפלט, 
ששכב במשלט על התל. 
הוא אמר: אליפלט אל פחד, 
אליפלט, אל פחד וחיל ‟ 
במרום לנו יש ממך נחת, 
אף שאין לך אופי במיל. 

זהו זמר פשוט גם תמוה, 
אין ראשית לו וסוף והמשך, 
זימרנוהו בלי דעת מדוע 
וכיצד ובשל מה זה ואיך. 

זימרנוהו כך סתם זה מוזר, 
כי דבר מה התרונן בו ושר… 

שירו של ענק . בעצם שירם של שני ענקים – אלתרמן וארגוב. אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות – הראשונה היא דמותו של אליפלט, הגיבור הלא גברי, זה שאינו יודע לשאול שאלות מההגדה, אולי בנימין התמים שנבלע בתוך אחיו יהודה לגמרי.  הסיטואציה של ירידת המלאך גבריאל מזכירה קצת את האיליאדה, עת אתנה התערבה במלחמה בפועל כדי לגרום לצד אחד לנצח, הרי בשיר של אלתרמן, זוכה אליפלט להתגלות מלאכית [ מצד הגבורה ] שהזמינה אותו אליה, למרום. השניה החריזה הנפלאה שבשיר שבאה בעקבי המלים והשאלות, לדוגמה בבית הראשון – אליפלט-ילד; בקול – גדול; דופי – אופי; אופי – במיל. או בבית האחרון – תמוה – מדוע ; המשך ואיך – בפרוזודיה האלתרמנית אין חריזת מלים "סתם" כל מוקד צלילי הוא גם מוקד של משמעות גדולה. השלישית הוא שם השיר אליפלט – ברור שהשם אלי/אל/אליהו/ האל שלי מייצג קשר מהותי ועמוק לאלוהים, תכונותיו של אליפלט הן תכונות שאינן של אדם רגיל. האם דמותו של הצלוב עמדה מול עיני אלתרמן ? אליפלט עצמו הוא בנו של דוד המלך- דברי הימים א' פרק כג – פירוט שמות בני דוד,  ומוזכר עוד בשמואל ב' פרק כג " אליפלט בן-אחסבי בן-המעכתי; ".  עד כדי כך גדולה הבחירה של אלתרמן בבחירה דווקא בשם הזה של גיבור – מחד משורשו של דוד מאידך אלמוני. אליפלט אגב משמעו "שחרור".


מקור – שירונט

מחקר קטן על השיר – הבלוג "חרסונסקי מיוזיק"

ביצוע ביוטיוב – אריק איינשטין