על הספר הזה קראתי לראשונה בבלוג של עופרה עופר אורן, סופרת ספרים.

פטר ביכסל עצמו חי כיום בשוויץ, ידוע היטב כיוצר חדשני בשפה הגרמנית. בעברית אפשר למצוא סיפורים שלו באתר "פרוייקט סיפור קצר" וכן ביוגרפיה קצרה.

הספר עצמו, או נאמר הספרון, מכיל 7 סיפורים קצרים שמספרים בהתלהבות של ילד על העולם, על השפה ועל האדם עצמו. שם הספר עצמו אולי מתעתע קצת, "סיפורי ילדים", כמו קהל היעד שלו הוא ילדים. אני חושב שבאמת קהל יעד ברור הוא ילדים שטרם עברו את ההתניות השכלתניות של התרבות. כך למשל בסיפור הפותח את קובץ הסיפורים: העולם הוא עגול* הגיבור של הסיפור מבין שהעולם עגול ואם כך – לו ילך בקו ישר ממקום המצאו הוא בטוח יגיע חזרה לאותה נקודה.

ברור לגמרי שיש בנינים, הרים, ימים ואגמים לחצות, לכן הסיפור מלא בתכנונים איך לבצע זאת, לדוגמה:

"ועכשיו הוא זקוק לדף נייר שני. הוא כתב עליו מספרים.

תיק עזרה ראשונה עולה 7 פרנקים ו-20 ראפן, מעיל גשם -52 פרנקים, נעלי הרים – 74 פרנקים, ….

עגלה עולה יותר מכל זה ביחד, ואנייה עולה הרבה, ומנוף עולה יותר מבית, והאונייה בשביל המנוף.. וגו'" [עמ' 13]

קטע קצרצר זה מעמיד את כל "החוכמה המעשית" וכל התכנונים בצד המבדח שלהם. ומחשבה קונקרטית כזו לעולם לא תטריד אדם מבוגר שיודע עובדות אך לא יבדקן. גם התכנון לפרטי פרטים, שבפני עצמו למבוגר נשמע מגוחך, הוא בלב ליבה של החשיבה הילדית. לא במקרה נזכרתי ב"נסיך הקטן" או ב"בילבי בת גרב". שני ספרי ילדים בהם המציאות של המבוגרים נדחקת לשוליים של "התמהונות" דווקא.

סיפור אחר, לא פחות מפליא הוא על הממציא, עמ' 32 – 38. שם הגיבור הוא אדם שממציא לאחר שנים טלוויזיה. יוצא לעולם בגאווה ומכריז על המצאתו. הוא מגלה שהמצאתו כבר הומצאה. זוכרים את עצמכם ברגע של גילוי גדול מבחינתכם, ואז אומרים לכם: אמרו/גילו את זה לפניכם. כך מגיב האיש לחוויה הזו:

"את כל מה שראה בעיר – הוא המציא מחדש….

למרות זאת, כל חייו הוא היה ממציא אמיתי, כי גם דברים שכבר יש, קשה להמציא, ורק ממציאים מסוגלים לזה." [עמ' 37]

הסיפור שמסיים קובץ זה נקרא:

האיש שלא רצה יותר לדעת כלום, עמ' 49 – 56

הסיפור נפתח כך:

"אני לא רוצה יותר לדעת כלום" אמר האיש של רצה יותר לדעת כלום" [עמ' 49]

במהלך הסיפור הוא עובר גילוי ע"מ לא לדעת יותר כלום הוא צריך על מה הוא לא רוצה לדעת כלום, וכך הוא מתחיל ללמוד ולגלות מדוע דברים נעשים כך ולא אחרת. הסיפור מסתיים:

"הוא המשיך לחיות את חייו כמו קודם.

רק שעכשיו ידע סינית." [עמ' 55] **

עולם שלם של תמימות נפרש בשבעת הסיפורים האלה. עולם בו להיגיון אין שלטון, הנורמות הלשוניות לא מחייבות אף אחד. ב"אחרית דבר" נכתב משפט הפתיחה הזה:

כבר בשמו של הספרון הממזרי מאת פטר ביכסל, סיפורי ילדים, משתקפים שני מהלכים רעיוניים עקרוניים הנשזרים זה בזה לכל אורכו: …. המחשת כוחה ההיולי של השפה כהרפתקאה מסתורית ומוזרה כשם שהיא קסומה ושובבה" [עמ' 56]

את אחרית הדבר כתב חנן אלשטיין, שהוא גם מתרגם הסיפורים האלה. אני רק רוצה להוסיף, לא רק השפה אלא המציאות כולה היולית ונתונה לעיצוב באמצעות המחשבה, הרגש, החלום והלשון.

הספר מומלץ מאוד.

—

*סיפורי ילדים, הוצאת מקום לשירה, 2025, עמ' 7-14
** חשוב מאוד להעתיק כמו בספר, כי גם לטיפוגרפיה שלו, דרך סידור המשפטים חשיבות רבה.