גילוי נאות,
לו נכנסתי לחנות ספרים לחפש ספר קריאה, סביר להניח, שלו קראתי את הדש האחורי, לא הייתי בוחר בספר זה:
"ריינלד גרייס הוא השורד היחיד במשימה נואשת להציל את כדור הארץ. הוא הסיכוי האחרון . אם ייכשל, החיים על כדור הארץ יפסיקו להתקיים".
אין זה הספר הדיסטופי הראשון שקראתי בימי חיי, גם התימה המודגשת "היעלמות המין האנושי" אינה זרה לספרות דיסטופית. תהא זו מלחמה גרעינית, מחלה, שינויי אקלים או פלישת חייזרים רצחניים.
לאזני הגיעו רחשושים על אנשים שאינם בדיוק חובבי מד"ב שקוראים ספר זה. לא עמדתי בפיתוי ורכשתיו. לא נקרא "בנשימה אחת", קצת סובל מבעיות עריכה בסיומו, אבל די מעניין.
יש גם סרט כזה, לא צפיתי בו, לכן הרשומה הזו לא תתיחס לסרט. רק אומר כהערה – ברור לי לגמרי מדוע הוא הוסרט. הוא כתוב גם כרומן הרפתקאות בעל מאפיינים ויזואליים חזקים, דיאלוגים ומאפייני דרמה שמקילים על תסרוטו וצילומו כסרט קולנוע.
XXX
לו אצטרך לתת לספר הזה כותרת ז'אנרית כלשהי לבד מהיותו ספר מד"ב, כנראה אצטרך לציין שהוא תמהיל מוצלח של כמה ז'אנרים, לא בהכרח מד"ביים-פנטסטיים:
רומן הרפתקאות
מערבון
גיבור בעל כורחו המתגלה בשעת מבחן – נרטיב אהוב מאוד על האמריקאים
סיפור גאולה
ובעיקר, עפ"י "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" של אדמס, הייתי קורא לספר:
המדריך לאסטרונאוט הפוגש חייזר בחלל.
אזהרה – המשך הרשומה כולל ספויילרים.
הסיפור מתאר את מאמצי האנושות להציל עצמה מתופעת טבע הגורמת לכך שאור השמש נעלם, הטמפרטורות יורדות ויש סכנה מוחשית לסוף האנושיות כמין, כולל תקופת קרח קשה שאולי לא תאפשר מחזור חיים נוסף.
גיבור הרומן, מורה למדעים מגלה את הסיבה לכך, התגייסות כלל עולמית מגלה שטאו סטי, מערכת שמש במרחק 12 שנות אור מאיתנו הצליחה למנוע מצב דומה. או אז נבנית חללית, הייל מרי, נבחר הצוות שיוביל את המסע וחיפוש הפתרון. בעיקר חיפוש הפתרון והידידות עם החייזר ממערכת טאו סטי הם מרכז הרומן הזה, וכן, לא להתפלא, כמיטב המסורת המקובלת יש סוף טוב, אולי חצי טוב.
הספר לדעתי הוא סכום מוטיבים רבים מהתרבות הפופולרית של המאה ה- 20: ספרות, קולנוע, ספרות מדע פופולרית, ספרות מד"ב באמצעות שמות הדמויות או חפצים שונים.
Hail Mary / Grace — נצרות + הביטוי האמריקאי Hail Mary למהלך נואש של הרגע האחרון;
Rocky — גרייס נותן לחייזר הסלעי את השם, שמיד נושא גם את המטען האמריקאי העצום של
Rocky Balboa; Adrian — כאן הבדיחה כבר מפורשת לגמרי: גרייס קורא לבת־זוגו של רוקי Adrian, כשמה של אשתו של רוקי בלבואה. ויר עצמו, באותו ריאיון, מקשר את Rocky ו־Adrian לשיחה על משחקי השמות.
אותי עניינה דמות החייזר, שיש לה תיאור מפורט ביותר בספר, ונעשה מאמץ רב להציג דמות מלאה, שתתקבל על דעתנו – המספר קורא לו "רוקי". השם עצמו מסמל את מהות הדמות: סלע, הרי הרוקי, מערבון, רוקי בלבואה מהסרט ואולי גם השם שניתן לחיות מחמד. זו אחת הדוגמאות הבולטות ל"כיווץ מוטיבים תרבותיים פופולריים" באמצעות שיום די חשוף. מי שיקרא בוודאי ישים לב לשם שנבחר עבור ארבע החלליות הקטנות שצריכות לחזור לכדוה"א עם מידע איך להצילו: ע"ש החיפושיות. יש בחילופי הדברים סביב השמות לחלליות משחק מצחיק סביב הטריוויה שקשורה לחיפושיות.
החייזר עצמו מתואר כמעט ככינה, עכביש. בעל חמש גפיים, ללא עיניים, בעל סונאר כמו לעטלף ודיבור מוזיקלי. כן, כך הוא מיוצג בספר עצמו. [תווי נגינה] בוודאי יש כאן הומאז' למפגשים מהסוג השלישי. הבחירה במעין צורת חרק לדעתי הוא הומאז' לסרטי B או לסדרת "גברים בשחור", וללא ספק רפרור חזק לתיאוריות מדעיות שונות העוסקות בחיים שאינם מבוססי מים וחמצן. [נאס"א ב- 2007 פרסם דו"ח שעסק בהיתכנות הזו והציב את הקריטריונים המהותיים]
הגיבור הוא מדען שפרסם מאמר על היתכנות חיים אחרים, כלומר מבוססי חומרים אחרים. כשמתגלה שהחייזרים ש"אוכלים" את אור השמש מבוססי מים, הוא עוזב מחקריו ופונה להוראה בחטיבת ביניים.
אני חושב שמה שחשוב ברומן זה המפגש עם החייזר, שיתוף הפעולה וההנחה שלא תאומן – כנראה החייזר ואנחנו באנו מאותו אב קדמון, מה שנקרא בספר: אסטרופאגים, שבהערה אגבית נרמז שהם זרעו עצמם על פלנטות רבות, ואחרי מליארדי שנה נוצרו חיים אחרים, אבל דומים. הדמיון שעולה בספר הזה בין החייזר לבין ד"ר גרייס, ריילנד פשוט מדהים:
הקרבה עצמית למען המין
הקרבה הדדית, סיכון החיים למען האחר
רגשות של אהבה, בכלל קיום רגשות, מחשבות
אז למה לא בעצם?
הרעיון הנעלה של "סטארטרק" נמצא בתשתית של הרומן הזה. נאיביות אמיתית או אולי רצינית שציניקנים כיום כבר לא מרגישים בה, שיש משהו אוניברסלי שמאחד כל חי וכל צורת חיים לא רק על הפלנטה שלנו אלא בכל היקום.
וזה לדעתי מוקד הספר. במובן הזה הוא מזכיר לי את הספר השני של אורסון סי. קלארק [אס"ק], בספר השני המשלים את "משחקו של אנדר", "קול למתים", בו שני הצדדים בעצם חווים אותם רגשות, אותן חרדות, ודוק גם אצל אס"ק ה"אחר" הוא ממשפחת החרקים. ובוודאי כולנו זוכרים את "גברים בחלל" מ- 1997, עם ה- BUGS.
אי אפשר להתעלם ואסור להתעלם מהצד המדעי שבספר. הספר גדוש בתיאוריות פיזיקאליות מהמתקדמות ביותר המוכרות למין האנושי. במובן הזה, זה ספר לימוד לצעירים או להדיוטות חובבי מדע. כידוע יש שמחלקים את ספרות המד"ב למד"ב קשה ורך. הקשה, מבוסס על ממצאים מדעיים ומחקרי מדע שונים. הספר הזה בהחלט שייך למד"ב הקשה. דוגמה נוספת היא, יש לאסטרופאגים טורפים, טאומבות, צריך לגרום להן לחיות באטמוספירה עם חנקן מאחוז מסוים. וכך, דרך זירוז תהליכי עמידות של החיידים לאנטיביוטיקה הוא ורוקי מצליחים במשימתם, סוף סוף.
לסיכום –
זה בהחלט ספר גאולה טיפוסי, דומה לספריו של אס"ק. יש בו אופי נוצרי חזק, לא בכדי זה שמו, ושם הגיבור "גרייס". **
בכלל וייר ממלא את הספר ברפרנסים רבים לתרבות הפופולרית, לסטארטרק והתמימות האמריקאית אז, אולי גם היום, על חזון של שלום, כיבוד האחר, הכלה ומה לא?!
כן, מומלץ לקריאה
–
*המונח ״הייל מרי״ מתייחס לתפילה נוצרית, אולם בשיח האמריקאי הוא מזוהה בעיקר עם מהלך ספציפי למדי בפוטבול אמריקאי, בו קבוצה שניצבת בפני הפסד כמעט ודאי והזמן אוזל משעון המשחק, זורקת את הכדור כמה שיותר קדימה. בתקווה שאולי איכשהו ייפול לידיים הנכונות ויהפוך הפסד לניצחון, גם אם סביר יותר להניח כי המהלך יסתיים בכישלון. מעולם הספורט, המונח הפך למייצג של ניסיון אחרון ונואש בהעדר בחירה אחרת. הסרט "פרויקט הייל מרי" (Project Hail Mary) קרוי עם שם ספר, ועל שם מהלך עלילתי שכולל הימור על סיכוי אחרון שכזה, אבל הוא גם מתפקד כסוג של תקווה . [ 9 באפריל 2026 מאת עופר ליברגל, https://did.li/lOhJw ]
** בריאיון שלו ב־StarTalk עם ניל דגראס טייסון, השיחה מגיעה ל־Rocky ול־Adrian, ואז ויר עצמו מפנה את תשומת הלב לבדיחה בשם.
“The main character’s name is Dr. Ryland Grace. The Hail Mary is full of grace. I could not resist it.”
בריאיון של The Planetary Society. המראיין מציג לו במפורש את משחק המילים “Ryland Grace, a Hail Mary full of grace joke”, ויר משיב:
“I couldn't help it. I'm sorry.”
כלומר: „לא יכולתי להתאפק. אני מצטער.”
***
עומרי דלאל, על הספר ב- FB – https://did.li/p6sba
טל ניב, הארץ, על הספר – https://did.li/vOhJw
תרבות קריאה 