ברכיה בן נטרונאי הנקדן – התרנגול והאבן היקרה

התרנגול והאבן היקרה.

כסיל את עיניו מחכמה יגרע, מואס בטוב ובוחר ברע.

תרננול על אשפה עלה,והדומן ברגליו פזר ועלה, למצא תולעים למאכלו, משם חפר אוכל ברנלו. וימצא ישפה אבן טובה,ולנקר עוד באשפה לא אבה. ויאמר1 חשבתי למצא יתרון טוב בעמלי,תולע או זבוב אשר ייטב לי, ועתה ישפה הנה מצאתיך, מה יתרון לי באשר ראיתיך? ז אמנם את נחמדת למראה, ואם ימצאך עשיר יתגאה, ותהי בידו נקפצת, ובזהב טוב משובצת, ותאיר על אורך שבעתים. אך עתה בין רגלים, תהי דרוכה ורמוסה, כי נפשי עליך לא חסה, באשר לא אמצא בך חפצי; טוב ליתולע שלם או חצי להשיב נפשי הרעבה ממציאת אבן טובה.

המשל המקסים הזה לא ממש מתחבר עם המוטו שלו – הטיפש שאינו לומד ולכן בוחר ברע על פני הטוב. שהרי התרנגול חיפש אוכל ולא אבן יקרה, מה יעשה עם אבן יקרה? אלא, שאם התרנגול הוא סמל לטיפש, הרי ברור שלא יצליח להבין את חשיבות הכסף מול הסיפוק המיידי, עכשיו אוכל. ואם נרחיב את האלגוריה, הרי תרנגול הוא גם סמל לגבר צעיר עז יצר, והמשל מושלם.


מקור המשל – אינציקלופדיה יהודית דעת

ספר משלי שועלים, השלם 

ביוגרפיה – ויקי אינציקלופדיה יהודית

רחל עוזיאל-פרחי

רחל עוזיאל

בובות הבד של אנגלה מרקל

בובות הבד

ששׂחקה בהן

בילדותה

אנגלה מרקל

עולות במדרגות הים

עולות במדרגות המים

קופצות שתי מדרגות

קופצות שלוש מדרגות

יורדות בקפיצה ארבע

חמש מדרגות

וממציאי דלתות הקש

דלתות העץ

דלתות הברזל

הזכוכית

הן נעולות

אין יוצא ואין בא

הן נרדמו ליד ממציא הגלגל

וממציא הכסא

לשבת על הרצפה בצער

לרכב על סוס וַעֲיָרים לבנים

להגיע אל יושבי על מדין

להגיע לצדקת

הדין אל משה ואל יתרו

           שעמד      שנתן

           ושפט       לו

           לאור       עצות

           הדִבֵּר       פן

           והדִבְרה    יִבּוֹל

הפעם זו משוררת בת זמננו שנפטרה לפני פחות מעשר שנים. החומרים שלה באינטרנט, לפחות מה שאני מצאתי הם: קינה ארוכה וגדולה על שואת יהודי יוון, שיר מוגן מהעתקה, קטן על הבקר והשיר הזה שנלקח מבלוג של משורר בשם שלמה שפירא. בויקי ישנה "התכתבות פואטית" חלקית שלה עם פדואה טוקאן המשוררת הפלשתינית הידועה, שאינה יותר מצחצוחי חרבות לא מעניינים.

שוב אני שואל – מדוע לא להעלות יצירות למרשתת? מה כבר יפסידו צאצאיה או בני משפחתה? השירים בלאו הכי כסף לא יעשו, שמה ויצירתה יחדרו לתוך המערכה התרבותית בת זמננו, ולא יישארו סמויים מעין.

גם השיר הזה בשל היותו משועבד אידיאולוגית, די משמים במערכת סמליו, למרות קיטוע השורות החדשני שבו.


מקור השיר – הבלוג של שלמה שפירא

ביוגרפיה – ויקי לכסיקון הספרות העברית החדשה

צבי יאיר

צבי יאיר – הכהן הגדול בקודש הקודשים

יש גם משוררים דתיים, אולי אפילו חרדים, אבל מקומם לא יכירם במערכת החינוך הרגילה, החילונית, ספוגת שירת "האני" החילונית והספקנית. שימו לב לשיר הנהדר הזה, המתאר את יום כיפור, בבית המקדש, עת הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. מחד העם המצפה לנסים ומאידך הכהן הגדול שהצליח לצלוח את נהר החרדה. מה שמזכיר קצת את שירה של זלדה "כל שושנה" המלים החותמות אותו

 "קַח סִירָה
וַחֲצֵה אֶת יָם הָאֵשׁ.
"

בניגוד לזלדה, חצית ים האש אל השושנה [ סמל קבלי/נוצרי/מיסטי ] אצל צבי יאיר, זהו הנהר המחבר אדם עם אלוהיו ותוצאתו אחריות נוראה "פחד איום/ אשר נזרו/ חובק את ראשו".

 הפואטיקה של השיר מודרנית, אופיינית לשירה העברית אחרי אלתרמן. אין חריזה, בתי השיר אינם קבועים באורכם, אבל: 4 -6 -4 – 7 בית ראשון ואחרון בהתאמה. האם למספר הטורים ישנה משמעות? ששת ימי מעשה, 7 המספר הטיפולגי של שלמות – השבת? רק שבחכמה רבה, המספר 7 מכיל כאן שבריריות עמוקה, מובנית אצל הכהן הגדול.


מקור השיר – כתב העת מבוע, אתר דעת 

ביוגרפיה – ויקי ; לכסיקון הספרות העברית החדשה ; חב"דפדיה ; 

מקור השיר של זלדה, כל שושנה – אביב חדש, רשת אורט

בונים הלר

image

שיר נוסף –

חיה אחותי / בִּינֶם הֶלֶר

פורסם בתאריך 09/12/2011 על ידי yuvalav

חוברת מספר 49 שנת 2013

הָיוּ לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל בִּסְמוֹצָ'ה שְׁתַּיִם
שָׁם גָּרָה חַיָּה וְגִדְּלָה אוֹתִי.

עִם שַׁחַר כְּבָר הָלְכָה מִמֶּנִּי אִמָּא,
לִקְנוֹת, לִמְכֹּר, לָשֶׁבֶת, לְחַכּוֹת.
לִפְנֵי הָנֵץ חַמָּה אִמִּי הִשְׁכִּימָה,
לִשְׁלַל יוֹמָהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת.

וְחַיָּה הִיא לְבַד הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אָחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
וְהִיא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים לִשְׁעַת הָאֲפֵלָה.

הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
שֵׂעָר שָׁחוֹר לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
וְהִיא אֲפִילוּ לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה כְּשֶׁגִדְּלָה אוֹתִי.

וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם טוֹרַחַת,
חוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁינוּ הָרַכִּים,
וְרַק אֶת זֹאת הָיְתָה תָּמִיד שׁוֹכַחַת –
שֶׁיְלָדִים זְקוּקִים לְמִשְׂחָקִים.

אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,
אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,
וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.

שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ
מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,
הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,
שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.

 מיידיש: בני מר

שוב אני משתאה על כך שמרשתת בעברית יוצרים רבים לא זוכים לפרסום עבודתם או למידע מועט עליהם. דווקא הלר, משורר אידי שזכה לתרגומי שיריו ראוי ליותר תשומת לב. שני השירים קשורים לשואת יהודי אירופה, אבל שניהם מציגים גיוון פואטי בלתי רגיל, ידיעת המתח הבלתי נסבל בין פאתוס וסינטמנטליות.


מקור השיר – עיתון דבר, 1957
מקור שיר שני – קול לובלין
ביוגרפיה – ויקי ; 

אנדה עמיר-פינקרפילד

על שפת הים
אתמול על שפת הים
אספתי צדפים,
בניתי רחובות,
כבישים,בתים יפים.
כל חברי הביטו.
והנה עבר גמל,
הרס לי את כל העיר.
לשוא כל העמל!

שיר כלכך קטן ובו זמנית כל כך גדול בגלל שתי השורות הסוגרות אותו. יתכן וברמתו של הילד, הגמל והנמל הם חרוז או מצלול נעים, יתכן והם מסמנים ריאליה אפשרית לגמרי [ לא כיום ובאף חוף ים ישראלי, למעט אולי באילת] אבל כשאדם בוגר קורא את השיר התמונה אחרת לגמרי, יש בה מתחים מובנים מאוד – הראשון הפער בין המדבר לבין חוף הים, למרות שבשניהם יש חול, הרי אין חול חוף הים המבטא עירוניות כמעט מלאה לבין חולות המדבר, המסמנים נדודים, חיים בטבע, היעדר מים ובעיקר ארעיות.

ב- 4 הטורים הראשונים, הדוברת הקטנה ככל הנראה בונה עיר, ההיבט האסתטי מרכזי – צדפים-יפים [החרוז], והדגש הוא באמת על "יפים", כמעט חזון תל אביב הקטנטנה והחדשה על חופי הים התיכון. הבניה קשורה אל הטבע, אל חומרים זמינים על חוף הים.

בארבעת הטורים הבאים, ההתחלה – כל חברי הביטו – התפעלו והתרשמו ככל הנראה, והנה – מילת המפתח היוצרת את העימות הבסיסי בין "הטבע" לבין "מעשה האדם", היפוך כל – עד אשר "לשוא כל עמל".

שיר ממש לא אופטימי, די מדכא ודי מייאש. וזה לילדים או להוריהם?

השיר בנוי משני בתים שחוברו ליחידה אחת בת 8 טורים. החריזה היא אבגב, והוא בבחינת חצי סונטה, יש בו מושלמות צורנית התואמת את תפיסת הבית הראשון של העיר הכלולה ליופי, ומנוגדת במהותה לבית השני, בית ההרס.


מקור השיר – מאמר ארוך על שירת הילדים שלה – כתבה שרה שוורץ

תעתיק שיחה עם אנדה עמיר פינקרפילד בתוכית "לעקרת הבית" מ- 1965

ביוגרפיה – ויקי ; דף הנחייה למורים

שמעון פרוג

גִּלָּיוֹן חָלָק עַל הַשֻּׁלְחָן –

וַיִפֹּל עָלָיו חֶרֶט-אוֹר

וְכוֹתֵב, וְכוֹתֵב… וְאֵינֶנּוּ!

וְשׁוּב מִסָּבִיב צֵל וָקֹר.

אֵיכֶן כְּנָפַי, כַּנְפֵי-נֶשֶׁר ?

אֵיכֶם פְּרָחַי, פִּרְחֵי-פְאֵר ?

לֹא לִי לְנַגֵּב דִּמְעוֹת-עַמִּי,

לֹא לִי עַל-מִצְחוֹ לִשְׂרֹג זֵר.

עֵטִי חָלוּד, מִגִלָּתִי כְּפוּלָה, –

מַה כָּתוּב שָׁם, מַה לִּקְרֹא בָהּ?

גִּלָּיוֹן חָלָק… גִּלָּיוֹן חָלָק…

וְאוֹרִי כָבָה, וְיוֹמִי בָא…

שיר ארספואטי שמנסה גם לגעת במקורות ההשראה ואפסותם. שיר הרואה באלם, בדף הלבן ביטוי של מוות צרוף . יש בו רפרור כלשהו לארס פואטיקה הביליקאית, אבל אם אצל ביאליק ישנו מאמץ עליון לחלוב את עצמו, אצל פרוג בבית השני הוא מחפש את ,הקלישאות" שאינן בנות משמעות או כוח יותר בתהליך היצירה.
בהחלט שיר קטן ואירוני.
החריזה אגב – אבגב לכל אורכו של השיר, וכמקובל בשירה העברית מאז ביאליק וגם לפניה – מפגש המלים בתוך החרוז מייצר משמעות נוספת שמחזקת או מעצימה משמעויות שעולות במהלך הבית: אור-קר [תוצאת ה"אלם"]; פאר-זר [שכבר אין]; בה -בא [צימוד ימיביניימי מושלם, אין בא לקרוא את מה שאין בה]


מקור השיר – פרוייקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקי ; 

דוד אבידן

אָדָמִּלָּה

הַמִּלָּה שֶׁהָיִיתִי
הַמִּלָּה שֶׁאֶהְיֶה
הַמִּלָּה שֶׁהָיִיתִי
לִפְנֵי לֵדָתִי
הַמִּלָּה שֶׁאֶהְיֶה
אַחַר מוֹתִי
הַמִּלָּה שֶׁהָיְתָה בִּי
הַמִּלָּה שֶׁאִתִּי.

גילוי נאות – הכרתי את אבידן באופן אישי בתקופתי הפרועה בתל אביב, עת הייתי חייל לקראת שחרור. היה משהו מפתה בדמות המשורר והפמליה הסובבת אותו ונלחת על חסדיו. לא שזה עזר לו בשנות חייו האחרונות.

שיר בסיסי ביותר, כמעט דיבור של "ילד" או של שאמאן או של אלוהים שברא את העולם במלים. האנפורה מדגישה חזור והדגש שהכל רק "מילה", שמהותו התמציתית והאותנטית ביותר של המשורר היא – המילה. גם אחרי מותו הוא מילה, זו שהיתה בו וזו שהיתה אתו.

ברור שאפשר לקפוץ לעולם הלוגוס, הפילוסופיה, הספרות ועוד מערכות סמבוליות צליליות בעלות משמעות, ומחפש האירוניות ימצא גם קשר בין מילה של שפה למילה של זכר ביהדות.


מקור השיר – מתוך הבלוג של רן יגיל בבננות

ביוגרפיה – ויקי ; הטלוויזיה החינוכית [כולל קליפ עם שיחה עמו ]

רשימת מחקרים על יצירתו – אוניברסיטת באר שבע

איציק מאנגער

אחת היצירות הגדולות הקשורות לפורים היא שירי המגילה של איציק מאנגער.

אני מצרף מספר קישורים לביצוע שירי המגילה מהיו-טיוב, קישור לבלוג שנקרא עונג שבת שבו יש מידע רב על מאנגער, שירתו.

חג שמח

1. רשימת אזכורים ופוסטים בבלוג של דוד אסף הקשורים לאיציק מאנגגער – בלוג עונ"ש

2. האופרה העממית – פורים שפיל, יו טיוב

3. ביצוע מודרני יותר – בעברית, יו טיוב

4. שיר אחד מספריית חרגול

4. ביוגרפיה – ויקי

רשבג, [2]

כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרַד עֵינִי. פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מַיִם:


שִׁבְעִים (יַיִן) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים.

וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים (מַיִם) שָׂרִים.

שָׁבְתוּ שִׁירִים. כִּי פֶה שָׁרִים.

מָלֵא מַיִם מָלֵא מַיִם:


לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעַם.

אוֹ אֵיךְ לַחֵךְ מַאֲכָל יִנְעַם.

עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם.

יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מַיִם.


מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ.

וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ.

אָכֵן כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ.

יִזַּל מַיִם יִזַּל מַיִם.


הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ.

עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ.

כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ.

שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם:


נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ.

כִּבְנֵי רֵכָב יִהְיֶה דָּתוֹ.

יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מַיִם:


בדף ההקדמה לפיוט כתוב :

"מכל המקורות האלו ידוע לנו ככל הנראה רק על קהילת יהודי בבל השרה את הפיוט בפורים – בשני לחנים: האחד הוא לחן המוכר כלחנו של הפיוט 'אנה אלך' והשני הוא הלחן המוכר כלחן הנפוץ בראשית הזמר העברי בקרב תנועות הנוער ואנשי העליות הראשונות. ומי יודע מי השפיע על מי."[1]

"

כן מתוך "מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול" בעריכת צבי מלאכי, עמ' 221:
 

"כידוע יוחס השיר "ככלות ייני" במסכת פורים החל במהדורת פיזארו רע"ג [= 1513 – זֶמֶרֶשֶׁת] ובשאר מקורות לשלמה אבן גבירול, ומובן שלא נתחבר על ידי רשב"ג." [2]


מקור השיר – וצורתו המדוייקת כשל שיר אזור – באתר "פיוט" 

ביוגרפיה – אבן גבירול, אינציקלופדיה יהודית דעת

[1]

דיון על השיר ומחברו המזוייף – זמרשת

[2]

רפאל אליעז

שיר העמק / רפאל אליעז
פְּלָדָה כְּחֻלָּה הֵם הַשָּׁמַיִם,
כִּבְשָׁן אָדֹם הוּא לְבָבִי.
תִּשָּׂא נַפְשִׁי חֶדְוַת עֵינַיִם
כְּשֵׂאת גּוּפִי אֶת מַכְאוֹבִי.
הַיָּד חוֹרֶשֶׁת.
הַדָּם גּוֹעֵשׁ,
צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
עָלוּ בָּאֵשׁ.

אוֹר, אוֹר, אוֹר, אוֹר –
כָּל הָעֵמֶק הוּא שִׁכּוֹר;
הַגִּלְבּוֹעַ
מִתְנַשֵּׁק עִם הַתָּבוֹר.

הַיָּד חוֹרֶשֶׁת,
הַלֵּב יִקְצֹר,
מַגַּל הַקֶּשֶׁת
מִי יַעֲצֹר.

כִּי בַּסּוּפָה נָעוּפָה שְׁנֵינוּ
כִּשְׁתֵּי רוּחוֹת זוּ נֶגֶד זוּ,
וְכֹה דְּבוּקוֹת כִּזְרוֹעוֹתֵינוּ
עוֹד שׁוּם זְרוֹעוֹת לֹא נֶאֶחְזוּ.

זמר אהבה לים 
מילים: רפאל אליעז
לחן: סשה ארגוב
קיימים 7 ביצועים לשיר זה 

אם עוד החושך רב ואין כוכב לי 
ואם הים גועש, 
על תורן ספינתי הדליקי, אמא, 
שושנה של אש. 

ואם החווירו עד בלי שחוק שמיים 
וחוט השחר דק, 
הושיטי יד חמה, ברכיני, אמא, 
ולב אל לב יחזק. 

כיפת זהב מעל 
תחתי תהום ודמי. 
שאני גל, שאני גל, 
אל ארץ חלומי. 
שאני בתבונה 
ואל תשאל נא מה לי. 
ציפור קטנה, ציפור קטנה, 
באופק מחכה לי. 

אם כלתי בחלומה תופרת 
כותונת לאהוב, 
נשקיה חרש על מצחה, הו אמא, 
אמרי לה כי אשוב. 

ואם תשאל מה הנתיב בים לי, 
ומה לי אצודד, 
הגידי לה: מנחת פלאים, הו אמא, 
לרך שיוולד.  
 
שני שירים לכאורה שונים לגמרי. האחד ללא חלוקה לבתים, מופיע כרצף בלתי פוסק וכולו הילולת החושים מהטבע, הישראלי מקיף העמק, ומהאהבה והתשוקה המינית עד כדי שכרות. השני שיר הוא שיר אהבה, געגועים וחוסר בטחון של מלח אל אמו, דרכה אל אהובתו. גם בשיר הזה הטבע מסמיל לכדי אם/אהובה [הים, אשר לנצח יהיה סמל נשי ]   והאמונה ברך שיוולד, בעתיד המוביל את המלח לביתו. שיר נוגה כפי שנהוג לקרוא לו, שזכה לביצועים רבים בגלל הלחן הלירי-סנטימנטלי-בכייני מעט שלו.יוטיוב – זמר אהבה לים, התרנגולים

מקור שיר העמק – העמותה למורשת מרק לברי

מקור – שיר אהבה לים – שירונט

ביוגרפיה – ויקי

סיפור  של אהבה ורצח – עכבר העיר

כל פרסומי אליעז באתר הספריה הלאומית