על פי המחזה מאת יהושע סובול בבימויו של יבגני אריה

• מאת: יהושע סובול
• בימוי: יבגני אריה
• במאית משנה: לנה קריינדלין
• תפאורה: סשה ליסיאנסקי
• תלבושות: אנה כרושצ'ובה
• תלבושות: אנה איצקוביץ'
• מוסיקה: אבי בנימין
• תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
• דרמטורגית: מרים יחיל וקס
• בובות: אסתר פקר

שחקנים

• יוסי: ישראל (סשה) דמידוב
• עמי: הנרי דוד
• דסי: רוני עינב
• חיים: מיקי לאון
• רבקה: נטשה מנור
• לאה: מריה בלקין
• יצחק: אלכסנדר סנדרוביץ'
• ד"ר אריה: גלעד קלטר
• קלרה: נטע שפיגלמן
• ברמן: יבגני טרלצקי
• סעיד: ויטלי פוקס
• רוברטו: פאולו א. מואורה
• קפטן דרורי: יובל ינאי
• סוניה: סבטלנה דמידוב
• פראו דנקשיין: עדי עציון זק
• הרב ש"ץ: בוריס אחנוב
• דיצה: רות רסיוק
• אינדיק: אלון פרידמן

סיפורם של תושבי כפר, בא”י של שנות ה 40– כפי
שחווה אותם יוסי, נער תם שלא התבגר, ילד נצחי.
חיי היום יום והפרט מעסיקים את הנפשות, כשברקע
חולפים אירועי מלחמת העולם השניה, סכנת הפלישה
הגרמנית, השואה, הכרזת המדינה ומלחמת השחרור.
סיפור המחזה מתגלגל בחום ובחיבה, בהומור ובעצב,
בארץ ישראל שבה האדם, למרות גורלו יוצא מנצח.

“נפלא, מלהיב, מצחיק, מרגש וסוחף כמו שתיאטרון אמיתי יכול להיות” מעריב
“עולם ומלואו של תיאטרון אמיתי, בביצוע להקת התיאטרון הטובה בישראל-להקת גשר, כדאי לכם מאוד” ידיעות אחרונות
“אינני יודע אם זאת הצגת השנה או הצגת העשור, אני רק יודע שהצגה כזאת לא ראיתי מימי” גלובס

הפעם אני לא ממליץ, נהפוך הוא – זו הצגה כלכך רעה, שאל תלכו.

"הכפר" תיאטרון גשר. הכוכב, מי אם לא דמידוב, סשה. הוא מגלם את "יוסי הטמבל" הילד שרואה הכל, ואומר הכל. הוא המספר, העד ועליו ככל הנראה "יושבת" כל ההצגה.

מזמן טענתי שדמידוב אוהב להתפשט על הבמה, ואכן, מקבלים טורסו עד קו שיער הערווה מרוט יותר מתרנגולת במטבח של 5 מישלנים. ואח"כ אנחנו נהנים מחריץ האינסטלטור, גם הוא מרוט לגמרי. אגב גם דסי, החלום הרטוב של צעירי הכפר מפגינה שדיים יפים להפליא, אבל זה לא משפיע על יוסי.

זוגתי טוענת – התלבושת שלו, של יוסי, הגיבור, הילד, אמורה לשקף את היות הדמות ילד " לא מפותח". ה"מפגר" של הכפר, שכולם אוהבים.

מעבר לכך, לדיקציה הנוראה והבלתי נסבלת שלו, ושוב תודות לחלונות התמלול מעל הבמה ולצדיה. יש אפקט מעייף. הצורך להקשיב מעבר לקשב רגיל. גם יוסי לא משתנה, חשבנו שהוא אולי ה"שרוליק" של גרדוש, רק בלי הכובע, חוסר שינוי ( מניח שזה אפיון דמות) מייצר חוסר אמינות בולט ואולי " על זמניות".

ההצגה מציגה "חמש שנות" של המדינה בדרך מ – 1942/3 _ 1948. יוסי לא משתנה, אף דמות לא משתנה, כולן לכודות באיזו "טקס סיום" של שכבה יב' בתיכון. כן, עד כדי כך זה גרוע.

בשלב מסוים רעייתי שאלה: זה סובול?

אני מניח ש"הכפר" היא סמל לישוב הכפרי בישראל בתקופת המנדט, השואה וטרום מדינה. אם כך, הטיפוסים בה סובלים מהכללת יתר. אחת מהשחקניות שהופכות את דמות שהן מגלמות, המהגרת מאירופה, גרמניה, למגוחכת ונלעגת היא עדי עציון זק. מזמן לא ראיתי משחק נורא כזה, אבל להוציא קולות אופרה היא יודעת.

אל תלכו. זו הצגת זיכרון ומחווה לוותיקי גשר שאינם בינינו.

אבל היו שאהבו.