אברהם בן יצחק


בודדים אומרים 
מילים: אברהם בן יצחק
לחן: יאיר רוזנבלום
קיים ביצוע לשיר זה 

יום ליום ינחיל שמש דועכת 
ולילה על לילה יקונן. 
וקיץ אחר קיץ יאסף בשלכת 
ועולם מצערו מתרונן. 

ומחר נמות, ואין הדיבר בנו, 
וכיום צאתנו נעמוד לפני שער עם נעילה. 
ולב כי יעלוז: הן אלוהים קרבנו, 
והתנחם וחרד מפחד המעילה. 

יום ליום ישא שמש בוערת 
ולילה אחר לילה ישפוך כוכבים, 
על שיפתי בודדים שירה נעצרת: 
בשבע דרכים ניתפלג ובאחד אנו שבים. 


נדמה לי שזה אחד השירים הכי מפורסמים של בן יצחק, במיוחד בגלל האינטרטקסטואליות שלו עם תהילים יט, בעיקר פסוק ג. הנה הפרק השלם:
תהילים פרק יט

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב  הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל;    וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.
ג  יוֹם לְיוֹם, יַבִּיעַ אֹמֶר;    וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת.
ד  אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים:    בְּלִי, נִשְׁמָע קוֹלָם.
ה  בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם,    וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם;
לַשֶּׁמֶשׁ,    שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם.
ו  וְהוּאכְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ;    יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח.
ז  מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מוֹצָאוֹוּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם;    וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתוֹ.
ח  תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;    עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט  פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב;    מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י  יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָהעוֹמֶדֶת לָעַד:    מִשְׁפְּטֵי-יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
יא  הַנֶּחֱמָדִיםמִזָּהָב, וּמִפַּז רָב;    וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים.
יב  גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם;    בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב.
יג  שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין;    מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.
יד  גַּם מִזֵּדִים, חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ    אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם;
וְנִקֵּיתִי,    מִפֶּשַׁע רָב.
טו  יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי    לְפָנֶיךָ:
יְהוָה,    צוּרִי וְגֹאֲלִי.


בחרתי להביא את הפרק השלם על מנת להצביע בראש ובראשונה על המחזוריות האינסופית של התנהגות הטבע ביחס לקב"ה, שהרי בהלל המקראי הרצון הוא גדולת האל, ולכן הדממה , התנהגות השמש ושאר העולם סובבת סביב מוקד העוצמה המרכזי, הוא האל, והמעבר מהדיבור הכללי על הטבע אל היחיד, הנזהר בדבריו. 
השיר של בן יצחק עושה דבר אחד מרכזי הוא מעביר את מרכז הכובד מהאובייקט לסובייקט, מהעולם אל היחיד המתבונן בעולם, כלומר הלירי הוא המרכז, הטבע והתנהגותו היא פרשנות של המתבונן, היחיד, הסובייקט. השיר המקראי אופטימי במהותו, השיר של בן יצחק כלכך פסימי, עד כי לי לא ממש ברור מדוע הוא נכתב, כשהידיעה שהמוות הוא מקום היאסף כולנו. ברור שבן יצחק בשירו מדבר על מחזוריות אינסופית, לא על אירוע קוסמי יחיד, בדיוק כמו המשורר המקראי.


תודה לשפי שהפנה תשומת לבי לשיר.

מקור – שירונט

ביוגרפיה ומאמרים – ויקיואנד [ הקישורים לשירים בדף של ויקיואנד גרועים. הם מובילים לטקסטים בלתי קריאים , אותיות ג'יבריש וכו' ]; לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, דעת ; חנן חבר, פריחת הדומיה, סימניה; כל השירים, עורך חנן חבר [מומלץ מאוד] הספריה החדשה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.