לאחרונה קראתי סיפור של הסופר והמשורר הצעיר גרשון מוסקוביץ. לא ארחיב ביחס לביוגרפיה שלו, רק אציין, שהוא חרדי ומאמין גדול באלוהים ובדרך שלו באמונה.

הסיפור מופיע בכתב העת – מחילה ובבלוג האישי הנקרא:

קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז

ותצא דינה – סיפור https://katzr.net/b4e1d9

אני מצרף כאן את דוח הקריאה שלי את הסיפור.

ותצא דינה – סיפור

כקורא ספרות, מאלה שחושבים שלכל מילה יש משמעות, לא סתם היא "מופיעה", כי אם נבחרה במתכוון או ב"לא מודע", אינני יכול להתעלם משם הסיפור: "ותצא דינה – סיפור" שהוא ציטוט של פתיחת סיפור דינה בבראשית, ל"ד:

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.

קרא המספר לסיפורו, כי הוא רואה במעשה דינה המקראי "חטא", ככל הנראה. אני מסיק זאת עפ"י המשך הסיפור, כשגיבורת הסיפור מבינה שחטאה וחוזרת בתשובה, ויש בכך הארה של רובד חשוב בסיפור המקראי עצמו. לא מקרי שדינה בת לאה דווקא. האחות השנואה.

מי הן בנות הארץ?

בנות הארץ הן בנות שכם, ובחיטוט שלי אחרי פרשנויות לפסוק זה מצאתי:

"תרגום יונתן + רשב"ם. רש"י: הסיבה שדינה כאן מיוחסת ללאה היא כדי להשוות את שתיהן, ששתיהן היו יצאניות. https://did.li/9okmC]

מכאן אפשר לחזור לסיפור שלנו.

הסיפור שלנו הוא בעצם גרסה מרוככת ודי מודרנית של סיפור דינה ב-ל"ד. שני יסודות חשובים נעקרו ממנו:

האונס ונקמת שמעון ולוי.

נותרנו עם סיפור על בחורה שמאסה בחיי הדת החרדיים כי היתה "נשמה אומנותית, יוצרת". בשפה חילונית – אומנית בהתהוות. אבל שווה להתעכב על המילה "יוצרת" על התיאור: ציירה על אבנים ועצים". יש כאן קפיצה נועזת מאוד אל אחת מתכונות היסוד של האל, בורא, יוצר! נדמה לי שגם כאן, כמו בעצם השם שיש לה, נגזר גורלה של דינה.

ומה פוגע ב-דינה, מהו הקונפליקט העלילתי שבעטיו חל שינוי בדמות? נכון. כמו בסיפור המקראי: המפגש עם בנות הארץ ובניה מציג בפניה עולם ערכים שאינו רואה בטוהר המיני, בבתולים ערך ראוי מספיק. למזלה, הגבר שבחרה בו אינו שכם בן חמור, ולא זו אלא אף זו – אפילו מוותר על תשוקתו אליה. בסיפור עצמו, הדיבור הפנימי על "לא שאל אותי לרצוני"; "בחברה החדית לא הוטרדתי מינית" הוא הסיבה לחזור בתשובה. חוסר האמינות הבולט של רכיב עלילתי זה בולט: מה היא חשבה לעצמה דינה, כשהלכה למסעדות, לסרטים, כשראתה זוגות מתגפפים וכו' הצדקנות וההתחסדות, אינני מצדיק התקפה מינית או הטרדה מינית ממש שופעים ממנה. הפתרון ותחושת החטא הנורא לא מוצדקים. היא אשמה בזה שגבר חשק בה? ההגיון ההפוך הזה לא מתאים למחשבה חילונית. אולי בתפיסת העולם החרדית, כפי שעולה כאן, אשה אחראית גם על כך שגבר נמשך אליה.

הפתרון של המספר לסיטואציה המינית הקשה לדינה הוא חזרה בתשובה. חזרה לשליטה דתית מנוהלת היטב בכללים ובמנהגים וכפופה לפיקוח חברתי על הגוף, דיכוי היצירתיות, הרוחניות, ובוודאי "יוצרת", למעט ילדים. הניגוד בין יופיה לבין הבחירה ב "אברך אלמן עם ילדים" הוא כמובן השלמה ניגודית לפתיחת הסיפור, כשכל חברותיה מימשו עצמן בתוך "הכת" ורק היא "פרקה עול". אז מה פתאום מגיע לה בחור רווק. הבחירה באלמן כמובן מקבילה ניגודית לינקי האשכנזי הרווק והמשעמם. הרמוניה מושלמת.

בתורת הספרות ידוע שהטרגדיה וגם הקומדייה לאחר ערעור סדרי עולם מקפידות להחזיר את העולם את הסדר התקין והנכון. גם הסיפור הזה שומר על התבנית הזו. דווקא בסיפורים עממיים ובמעשיות היציאה של הבן/הבת אל העולם כדרך של התבגרות מחזיר אדם בוגר/אשה בוגרת. חבר שווה זכויות בחברה ולא בתחושה של חטא ואשמה. במובן הזה, הסיפור הוא מעין "מעשייה" שחותרת תחת כלליה.[אבל לצערי החתירה הפנימית הזו לא מייצרת אירוניה חזקה מספיק, אולי בגלל הפתרון הכלכך קיצוני לליטוף החזה של הגיבורה.]

הסיפור שייך לדעתי לז'אנר של סיפורי יראים. בדר"כ גברים תמימים העומדים במבחנים איומים, ותמיד בסוף סוף הדרך תשועת האל כהרף עין. השטן המפתה יגורש והעולם יחזור למכונו.

הסיפור מלכתחילה מעמיד פנים של "עוקב אחרי דינה וגורלה" ללא תשתית אידיאולוגית, אבל בדיעבד, ולאחר הבנה של שמו, הסיפור וסיומו ברור לגמרי.

הסיפור, אם כך, מעמת שתי תפיסות עולם ניגודיות, שברקען סיפור אונס ונקמה אכזרית מאוד, וקשה שלא לראות את המוסרנות הקיצונית בסיפור זה.

אחרון, אפשר לקרוא את הסיפור גם כסיפור ארס-פואטי או סיפור פואטי-ביוגרפי. אפשר גם לחשוב שדינה היא נפש-נשמה של המספר.

כאן הדיסונס הקוגניטיבי קשה במיוחד. האם לגבר מותר להיות "אומן" מלא, ולאשה, אסור? או, איך אומן מסוגל לראות בויתור על ה"יצירה" על הנפש האומנותית פתרון נכון למכשלה אחת ויחידה?

לדעתי, הסיפור מחזק בעוצמה תפיסות דכאניות, שנרמז אליהן בתחילתו, והן מאושרות היטב בסיומו ביחס לאשה, מקומה בחיים של "הכת" ואולי גם בעולמו של האל.

תודה לך על הסיפור היפה.