שירו של אכילס, מדלן מילר

גם זו דרך לקרוא את האיליאדה. הספרות היוונית גם לפני 2500 שנים ופחות עסקה רבות ביחסים בין השניים.

מילר, ברוחה של מרי רנו –https://www.wikiwand.com/…/%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%A8%D7…

ובעקבות מרגריט יורסנאר הנפלאה, זכרונות אדריאנוס, https://did.li/oG7fT

כך גם מילר, בוחרת יחסים הומוסקסואליים כין גברים כדרך להתבוננות בעולם העתיק, הקלאסי, באדם באשר הוא אדם[גבר!] ובמיתוס הגבר הגיבור.

אצל מילר המעקב הוא מהפגישה בין אכילס לפטרוקלוס, המשיכה המגושמת של ילדים והמעבר אל זוגיות גברית מונוגמית ארוכת שנים, עד מותו של פטרוקלוס בשדה הקרב.

כמו ב"נער הפרסי" שייצג את הצד הרך, הנשי, אצל הגבר, זכר האלפא, הלוחם המהולל, מנהיג ללא חת, כך גם ב"שירו של אכילס", פטרוקלוס, שגורר אשמה על רצח של נער אחר בשגגה, מבין את עוצמת ההרג, מנסה להגן על אכילס, ויחד עמו דוחה את מותו הידוע מראש של אכילס.

אני חושב שהניסיון להציג את אכילס ומאבקו באגממנון כתולדה של מאבקי "למי יש גדול יותר", וכתוצאה מהקרבת איפיגניה ביום נישואיה הבלתי ממומשים עם אכילס די מענין ממבטו של פטרוקלוס, אם כי בעולם בו ה"תהילה" והמוות בקרב חשובים מהחיים, בכלל לא חשובות הנסיבות, למאבק. שני גיבורים על אותה בימת משחק, חופי טרויה.

דא עקא, שכמו רבים ורבות, הזדהות יתר על הסופרת עם המספר, מובילה לנפילה בפח של "עודף צדקנות והתחסדות" אצל המספר שלה.

דמות נוספת המופיעה בצורתה ה"זדונית" היא תטיס, אותה נימפת ים שהולידה את אכילס וניסתה להגן עליו [שריון על טבעי ] מחפני פגיעת חיצים, חניתות וכו' מה ל'שות, היא לא אהבה את הרעיון שהבן שלה בחר בגבר כבן זוג, שאינו מסוגל כלל לשכב עם נשים, והפעם היחידה ששכב עם אשה ואף נולד לו ילד שהתנכר אליו, היתה תחת עינה הצופיה של אמו. שוו בעיני רוחכם את אמכם צופה בכם מקיימים יחסי מין. אצל כיירון, בו שני הילדים למדו יחד, הידיעה שתטיס אינה מסוגלת לצפות בהם בחדרם, מאפשרת להם לשכב זה עם זה, ללא חשש. מערכת היחסים בין אכילס לאמו משורטטת בקווים חזקים, של אהבה-כורח-שנאה- פינוק. תטיס מגיעה מתי שהיא רוצה.ההתגלויות שלה לאכילס אינסופיות וגם פטרוקלוס "נהנה " מביקור החמות ששונאת אותו.

לדעתי, תטיס אינה דמות "ממש", אלא יותר מעין קונטראפונקט" לפטרוקלוס, היא הצד האלוהי, הנשגב, האדיש לגמרי לחיי בני אנוש, פטרוקלוס מבטא את הצד האנושי של אכילס. אכילס נע בין שני הכוחות הללו, אלוה-אדם.

"רוחו של פטרוקלוס" החיה ונושמת ומספרת לנו את "המשך האיליאדה", עד מות אכילס ופגישתם המחודשת של זוג הנאהבים. אין בזה סטייה מהנרטיב הבסיסי של האיליאדה, שהרי עד שלא נשרפה גופת פטרוקלוס, רוחו עדיין כאן.

אגב, אודיסאוס הוא דמות בלתי נסבלת ומאיימת על חיי הזוג הצעיר, ידו בכל. הצלקת שלו זוכה להתיחסות יותר מפעם בסיפור, כולל תיאור מפורט שלה על ידי פטרוקלוס, שהוא גם רופא מחונן, ונרמז בדרך כזו או אחרת שיתכן ויש רגליים לשמועה שלאודיסאוס יש תפקיד בחייו ומותו של אכילס מעבר לגלוי ולמובן.[ אגב, אודיסאוס הוא "סופיסט" בשל יכולתו ללהטט במלים, בשינוי תפיסת המציאות של אנשים בזכות מילותיו. אל יכולת/מיומנות זו מצטרפת ערמומיות בלתי רגילה, הבנה פסיכולוגית מעמיקה של האחר, ועוז רוח להוציא דברים לפועל.]

אחרון, מילר, כמו רבים בתרבות המערבית רואים באגממנון, אחי מנלאוס, גבר חזק, אלים, מונע על ידי יצריו בעיקר, ולכן נזקק לאודיסאוס לצידו. אגממנון הוא השחצן, אלאזון בקומדיה, מעין "דוטורה" – אבל טרגי לגמרי. [האם כמו אדיפוס, אגממנון יבין בעצם את מעשיו? אין סיכוי.] אודיסאוס מתמרן אותו לצרכיו הפרטיים. [ במאבק הכוח בין אגממנון לאכילס, אגממנון לוקח את "בריסאיס" השבויה שהיתה פרס חוקי של אכילס תמורת כריסאיס, כוהנת אפולו, שנדרש להחזירה לאביה כדי להפסיק את המגפה. ] פטרוקלוס מגיע אל אגממנון ומסביר לו את משמעות מעשיו, שבעיקר הם אונס בריסאיס, שתתן לאכילס הצדקה לרצוח אותו, לפגוע בכבודו של אגממנון, וגזילת התהילה של אגממנון. פטרוקלוס שואל אותו אם יועציו לא אמרו לו זאת… ]

אודיסאוס אחד מיועצי אגממנון.. גם מנבחינת הנרטיב ועימוד הדמויות על בימה ההתרחשויות ברומן ברור לגמרי מי מנהל את מי במלחמה הזו. ובניגוד לדמותו התרבותית, איתקה [על שלל המשמעויות התרבותיות של השם הזה], צלקתו המפורסמת, וחייו הנוראים ב"מסע לאיתקה" האודיסיאה.

האם אני ממליץ?

כן. אמנןם זה רומן "היסטורי" מבוסס על האיליאדה, מהסוג שנכתב כיום בהרבה מועדוני מעריצים של יצירות רבות, כהמשך, הרחבה, מבט מהצד. [פנזין..]