האם יש הבדל בין קריאה אישית של שיר, נאמר, לקריאה תרבותית שלו.

מהו ההבדל בין שתי הקריאות הללו?

האם ישנה דרך "טובה" מ"השנייה"?

רבים האנשים שעוסקים בפואטיקה שמתמודדים עם תגובות הנובעות מ"חוויה" אישית-אינטימית של השיר של קורא, שלא מסוגל להבין "איך הגעת לזה?" כלומר, איך נוצרה הקריאה ה"אקדמית" או התרבותית.

רבים גם משוכנעים שמטרת האומנות היא לעורר "הנאה", ולכן שירה שלא מעוררת "הנאה", לא נחשבת.

בין הרבים שעמדתם מבוססת על סובייקטיביות נמצאים הרבה משוררים, שאינם מסוגלים להפריד בין השיר לבינם, ומילה "רעה", "ביקורתית" על השיר נחשבת כעלבון.

אני חושב הרבה על זה, כי אני קורא המון שירים, ואינני: "…[קורא] קריאה חפוזה ואוטומטית. לא פעם, גם כאשר אנו עֵרים לכך שאנו קוראים שירה, איננו משַנים את התדר, כיוון שאנו סומכים מדי על נסיוננו, טעמֵנו, המיומנות שלנו, חוש השיפוט. אך דווקא יתרוננו זה עלול להפוך למחסום, כיוון שמשהו שם כבר התגבש מדי, יודע מדי, שאנן מדי וסגוּר. “האט”, אומר נוֹריס*, שנֵה תדר. [אגי משעול, לקרוא שיר, לב לדעת, https://did.li/66RCN]

ברור לגמרי שזו המלצה לקריאה הן אישית והן תרבותית, אקדמית וכו'

נאמר איך קוראים שיר כזה?

הלילה ארוך —
קול המים מספר
את מחשבותיי.

מָצוּאוֹ בָּאשׁוֹ, 1644 – 1694
(תרגום לעברית: יעקב רז)[https://did.li/WDex5]

ברמה הסובייקטיבית לגמרי השיר יפה, עדין. הוא מחבר בין הלילה הארוך לבין פכפוך המים שמשקף מחשבותיי. אישית אני יכול להרגיש את "השעמום" הנורא בשמירה על מגדל בצבא, בתורנות לילה בבית מלון או אולי המתנה דרוכה להודעה חשובה שמבוששת מלהגיע. קול המים יכול להיות נעים אך גם יכול להיות מעיק כשהוא חדגוני. מהן מחשבותיי אם כך? נעימות, מעיקות, קצרות או ארוכות? האם אופי המחשבות משנה גם הזמן הסובייקטיבי בו אני נמצא?

לשיר הזה, הייקו, נכתב הסבר, לא ברור לי מי כתב, אך הוא תחת השיר שקישרתי אליו:

"הלילות הקרים של חורף… הגשם ממלא את האוויר בניחוחות של עשבים, מתופף על גגות הרעפים. קולו המונוטוני של הגשם מאריך את הלילה עוד יותר, מספר סיפור בלתי נגמר. המחשבות זורמות גם הן אט-אט, עד שזרם המחשבות מתחבר אל זרמי הגשם.

מי יכול להיות בחוץ בלילה שכזה? מאצואו באשו, אשר כתב שורות אלו, בילה חלק גדול מחייו בדרכים. על אף הצלחתו כמשורר בעיר הבירה אדו (טוקיו של ימינו), העדיף באשו את המסע על פני הבית – ומסעותיו לקחו אותו לפינות הנידחות ביותר של יפן, שם כתב את מיטב שירתו. היכן נכתב השיר על קול המים בלילה הארוך? בפונדק דרכים בו לן באשו, מתחת לעץ שלידו נקלע לגשם, או בבקתתו באדו, שם שקע בזכרונות הטיולים שלו?

מעשה הפרידה מהבית, השיטוט והמסע קיבל ביפן של התקופה חשיבות רוחנית רבה. המונח מו-אן MUEN, או העדר זיקה או חיבור, התפרש כאחד המרכיבים המרכזיים של חופש רוחני. התנועה המתמדת, חציית הגבולות, השחרור מכבלי הסמכות, העניקו לאנשי המסעות את החירות שרב העם לא זכה לה.

וככל שהלילות מתקצרים לקראת בואו של האביב (ושל חג החירות!), אנו מאחלים לקהל קוראינו מסעות מהנים ומשחררים מכבלי השגרה, מלאים בקולות וניחוחות."

מפתיע?

הרקע התרבותי הכרחי להבנת השיר? שימו לב, שההסבר מתעלם לגמרי מתבנית ה"סנריו" [הייקו חופשי/מקולקל] ומהחשיבות של נקודות מבניות-תמטיות שבו.

חשוב גם לשים לב, איך הקריאה עצמה הופכת לחלק משיווק.

המאמר הבא מגדיר את ההבדלים בין סוגי הקריאה –

Subjective experience of poetry: Latent structure and differences between experts and non-experts

https://did.li/DJXlC

Filip Nenadić ^a 1

, Dušan Vejnović ^b 1
, Slobodan Marković ^c

בעברית

"החוויה הסובייקטיבית של שירה: מבנה סמוי והבדלים בין מומחים לבין לא מומחים"

בכלליות –

עוסק בניתוח חוויות רגשיות ואינטלקטואליות שגורמת השירה, ובאופן שבו מבנה השירה משפיע על חוויות אלו. המחקר מתמקד בהבנה איך מומחים ולא מומחים מגיבים לשירה ואילו גורמים יוצרים את ההבדלים ביניהם.

במבוא למאמר הארוך מצויינות 4 נקודות מרכזיות המבחינות בין מומחים ל- לא מומחים:

עיקרי הדברים:

• נמצא מבנה של ארבעה גורמים בחוויה הסובייקטיבית של שירה בקרב מומחים.
• ללא מומחים יש מבנה פחות מורכב של החוויה הסובייקטיבית משירה לעומת מומחים.
• לא מומחים לא מבדילים בין הערכת השיר למאפייניו.
• שימוש במערכת רחבה יותר של שמות תואר מאפשר מבנה מורכב יותר אצל לא מומחים. [התרגום מאנגלית נעשה באמצעות AI, ChatGpt]

נקודה שניה היא המרתקת, כיוןן שהיא טוענת במפורש שקורא מומחה הוא בעל חווייה סובייקטיבית מורכבת יותר משל "ההדיוטות".

אני נוטה להסכים.

שירה היא צורה מלאכותית של השפה. אף אחד לא מדבר שירה, כולל הרפגון של מולייר. רבים קולטים שירה דרך המופע הבידורי שלה או דרך לימודי השפה/הספרות בבית ספרם. קשה מאוד להעביר ל'זולת' את החוויה הסובייקטיבית של קריאת שירה, אבל אפשר ללמד איך קוראים שיר.

בקבוצות שירה באינטרנט מתפרסמים אלפי שירים. חלקם הבטל בשישים זוכה לתגובות מורכבות, מעבר ל- "לייק" או רגשון או "אני מזדהה". הרוב מתפרסמים ואין כלום. מי קורא? מתי קורא?

קל לכתוב שירים?

יש שיגידו כן. שיר מבטא את הרגש. אז יודעים ששפת השיר איננה שפת רחוב, מאמצים את שפת התנ"ך או זכרונות משפת המורה, או מטבעות לשון שנחשבות יפות [יודעת אני אמרי נוי למכביר, כתבה רחל והמשיכה – אך לבי לניב התמים].

לשמחתי בשנים האחרונות העיתונות הציבורית מפרסמת שירים קצרים בדש האחורי של "העמוד הראשון", אפשר לראות חקיינים רבים במרשתת.

* קן נוריס, משורר ועורך, נולד בקנדה בשנת 1951, דוקטור לספרות אנגלית. ספר שיריו הראשון, פורסם בשנת 1975.