מזמן לא פרסמתי כאן קריאה של שיר. השיר הזה הופיע בקבות FB ששמה – ננו שיר, הייקו, סנריו

זה השיר –

למנהיג העברי שטעה ברעש

אומרים לי שהשקט מחליד,

והוא בעולמו.

מוציא את הלבן של עיניו, ברעש

שוקע בסחי כחול, לא צעיר.

אני שם עבורו.

לוחשת:

"כשירית בי

מה חשבת

מי ירים אותך

מהסחי

של עצמך

לעת זיקנה?" ( אבינועם חקלאי )

2021-2024

וכך הגבתי בפעם הראשונה על השיר:

הסיום של השיר חותר תחת עצמו, אבל מציג את התמונה הנצחית של "האשה" כמכילת כל, ובתפקידה כאם, כסולחת ל-הכל.אני לא ממש אוהב את הסמל הזה של האשה שמנציח אותה כקורבן נצח, ואפשרות הפעולה שלה מצומצמות להכלה, לסליחה ולדיבור.

הרשי לי להזכיר לך את "משירי הבן האובד" של לאה גולדברג, השיר האחרון, בתשובתו:

רק האם נשאה את פניה

ופניה היו קורנים:

"היינו-הך אם צדיק או פושע,

ובלבד שחזרת, בני

על כך ענתה לי נטלי:

 מרתק, איך הדימוי של אישה יכול לשנות משמעויות. וכמובן הבן האובד של לאה מטמיע בעברית את האידאה הרווחת בכל השפות נדמה לי.וכל זאת בתגובתך, ועוד ההערה החשובה שהתווית אישה נצחית, הקורבנות שבדבר, זה מצמצם את אפשרותיה של כאישה כאדם בן חורין. ואז אין הרחבת דיבור ועומק לדיון. מסכימה מאוד… אבל הפעם בולטת הנטיה של כולנו להניח את התוכן המדובר. ואני אבהיר, גם ריבקה ירון הנפלאה וגם אתה אריק, לא התייחסתם לכותרת, והיא אומרת שמדובר בפניה למנהיג.., ההתייחסות אקטואלית למציאות שלנו, אף אם אוניברסלית בשירה ונוכל למשוך את הפרשנויות לכל תקופה ולכל נפש.ואם לקבל את האפשרות הנוכחית, הלא מתייחסת לאישה, ולקבלה כשיחת זעקה אחרת, וקיימת, בעלת זכות, אז הדוברת במקרה אני ואני במקרה אישה, ועדיין הזעקה חסרת המין הזו אומרת, אני שם עבורו, חרף כל . מה זה אומר, וכיך נקרא את הסיפור עכשיו, רשות פתוחה. תודה על ההקשבה , והיה לעונג לי להכיר את העומקים, אריק יקר

אשר על כן, בחרתי לקרוא מחדש את השיר עם ההפנייה לכותרת:

תודה לך על התשובה. האמת, הכותרת לא נקרא כמשמעותית על ידי. אבל מכיוון שהצבעת עליה, אני חוזר שוב לכותרת שיר:

"למנהיג עברי שטעה ברעש"

המשפט או השם הזה מרפרר לשכבות לשון, שלדעתי איבדו מכוחן בישראליות בת ימינו. אני משער שאותו משפט נצח של ב"ג "תדע כל אם עברייה" בנאום מ- 1963 [תודה לויקיפדיה]: ""לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות-הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם – אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך".

עברי, איש עברי [ אגב כך קראו לקולויזנר, אחד מגדולי חוקרי התרבות בראשית המאה הקודמת.] – ראי הסבר זה, ויש טעם להיכנס לקישור "כמה מאבותינו נקראו עברים. הכינוי הזה בא תמיד כניגוד לכנענים, מצרים או פלשתים:" [ https://did.li/WxCrl ]. נדמה לי שרק העברית נשארה כדי להזכיר לנו את מוצאנו האמיתי [שבטי הח'בירו שכבשו את ארצישראל המקראית, לפי השערות ארכיאולוגים ובלשנים שהתמחו בשפות שמיות.] זה מעקש אחד, שמרחיק את השיר מ"הכאן והעכשיו". המילה הבעייתית השניה היא "רעש". ברור עפ"י הפועל שהטעות היא בין סוגי רעשים: טילים, בני אדם, רעש אדמה, רעש הרוח.

ל"א, המנהיג העברי האנכרוניסטי, זה שכבר לא קיים טועה בפיענוח הרעש?

קראתי מחדש את הבית הראשון בניסיון עמוק להבין את הטעות, את הרעש.

ישנו ניגוד בין רעש ושקט מחליד, כנראה מחליד כרמז לצבע הדם. [אם אקטואליה – חטופים נרצחים, נרצחי נואבה, חיילים שנפלו או נפצעו, אזרחים שנפצעים ונהרגים מהטילים], אז מדוע שקט?

אני מניח שמה שמגיע אח"כ משקף לשון "פנימית" כלשהי, כי אני לא מוצא שום הגיון:

מדוע מוציא לובן עיניו, רעש של סחי כחול? לכלוך כחול? מדוע הלכלוך והאשפה כחולים? שלושה צבעים: חלוד, לבן, כחול. הפעולות שלו: טעה, מוציא, שוקע.

אפשר לתת הסבר מאחד בין כל הטורים, אבל לטעמי השיר לא ממש נחשב עד תום, והשורות, כל אחת מעלה אופציות אחרות ולא קוהרנטיות.

אז מהו הרעש בו שגה המנהיג העברי?

דם, כחול-לבן דגל ישראל, "אני" כמעט אני מתפתה להיעזר בצורת "האומה" ו"מגש הכסף" האלתרמני [לדעתי יש רפרור סמוי מאוד לשיר "מגש הכסף",] והדם הנצחי המלווה את הדגל הזה. [ראי פרח הזכרון "דם המכבים".]

אשר על כן

אם זו האומה העברית – היא כבר עברה את כל מה שאפשר עם מנהיגים עבריים מכל הסוגים האפשריים. בעבר קראו לה "שכינה" או "אומה", אשר על כן, היא תסלח למנהיג עברי בר חלוף, ששגה שטעה בפיענוח הרעש.

אם השיר אקטואלי, אני נוטה לראות את ה"רעש" כביטוי של משפחות החטופים, משפחות שכולות, משפחות של פצועים.. ההפגנות הרבות.

הערה אחת – רה"מ ישראל אינו בשום פנים ואופן מנהיג עברי. העבריות רחוקה ממנו והלאה מכל היבט שהוא. הוא דווקא מייצג את העלייה החמישית של הבורגנים הגרמנים, נטולי כל רצון להפוך ל"עברים" אלא חסידי הרוח האירופית [שלו אמריקאית] וערכיה שאינם בהכרח "עבריים". הייתי מעדיף: מנהיג ישראלי.

אבל השיר מרפרר חזק לנאום בן גוריון, לכותרות בחודשים האחרונים על "העם העברייה" [במיוחד ביחס לחרדים] ואולי גם ל"מגש הכסף" של אלתרמן.