שיר אהבה כמעט בלתי אפשרי

רבקה ירון היא משוררת ילידת ארגנטינה, מוסמכת האוניברסיטה העברית. כותבת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת ומסות). יצירותיה התפרסמו בספרים ובכתבי עת ספרותיים.

אֱגוֹז.

יוֹרְדִים אֶל גִּנַּת אֱגוֹז לִרְאוֹת

בְּאִבֵּי הַנַּחַל יְדִידִי מָה בֵּין

גִּנַּת אֱגוֹז לֶאֱגוֹז מָה בֵּין

אֱגוֹז לִקְלִפָּתוֹ מָה בֵּין

קְלִפָּתוֹ לְגַרְעִינוֹ בֵּין

קְלִפָּה לְגַרְעִין אַיִן.

©רבקה ירון – השיר פורסם באישור המשוררת

השיר פורסם בקבוצת ננו-שיר, האייקו, סנריו ב- FB

השיר מצא חן בעיניי ועורר בי מחשבות רבות, אותן העליתי בקבוצה, ואני רוצה להעלותן גם בבלוג הספרותי הזה.

בראשונה ערכתי כהרגלי חיפוש אחר הפסוקים וכן קריאה בפרשנויות שונות שניתנו להם לאורך הדורות. כך, מתוך שלא לשמה, מצאתי את ההצדקה לכך ש"עמלי תורה" [בחורי ישיבה] אינם מטרידים עצמם בגיוס: "אל גנת אגוז ירדתי אמר ר' יהושע בן לוי: נמשלו ישראל באגוזה. מה האגוזה נגזזת ונחלפת לטובתה היא נגזזת. למה? שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף, וכצרפנים הללו שנגזזין ונחלפין. כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה, לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם, ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא"

השיר עצמו הוא מבוסס על שיבוץ¹ משיה"ש "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים: (שיר השירים פרק ו פסוק יא)"

בעולם החילוני שיר השירים הוא "שיר אהבה" אירוטי לגמרי, שעולם הדימויים שלו שייך לחקלאות, לטבע, לצמיחה, ודי מזכיר פולחנים מהסביבה הקרובה לאלי הגשם, האדמה, התבואה וכו'²

ושוב בטרם אני נכנס לעוביו של שיר, הנה פרשנות נוספת, קצת יותר קרובה לרוח השירה המופלאה הזו: רשב"מ

אל גינת אגוז – עכשיו הוא מפיס אהובתו , למען תבוא אליו ותטייל עמו בתוך הפרדס תחת עצי אגוז שריחם נודף: אל פרדס גינת אגוז שהוא על שפת הנחל ירדתי לראות בפריו , לראות אם פרחה עדיין הגפן ואם הנצו עצי הרימונים. ובואי אלי ונטייל ונתחבבה יחד תחת האילנות ופרחיהם ונצניהם. והיא משיבתו: לא ידעתי ללכת שם ולא אלך , ועלה בנפשי ובדעתי לרכוב על מרכבותיי ולשוב לעמי שהוא נדיב , כי בת מלך אני. "

השיר מנפץ את האופי האירוטי, הפסטורלי[?], האמוני שהוא חלק מרכזי בקריאות של שיה"ש לאורך הדורות, כי הוא בהתחלה מדבר על "יורדים" ולא "אני", כלומר שירת הרבים מאיינת כמעט את החוויה הארוטית היחידית או הזוגית. חברה לקבוצה אפרת אבו העירה בצדק: "צורת הרבים "יורדים" מתייחסת לדוברת בשיר ולידידה," מה שמאפשר קריאה כפולה של הפתיחה לשיר: קריאה אחת, ההמשך ממשיך ב"ריסוק" או ב"איון" של החוויה האירוטית, ירדנו כדי להסתכל ב"איבי הנחל", חוקרי צמחים, בוטניקאים, ומכאן השיר ממשיך באותה רטוריקה של בוטניקאי המנסה להסביר, כשהוא פונה ל"ידיד". הקריאה השנייה מבוססת על החידוד והדיוק את הראייה שלי/הקריאה שלי את השיר, כשיר אירוטי, על כך בהמשך. האלוזיה מתוחכמת, האינטרטקסטואליות שהן השיבוץ הטיפוסי לשירת ספרד, שינוי ההקשר אבל רפרור תמידי למקור: יורדים-ידידי הרי לפנינו שיר אהבה אירוטי ממש. שהרי הדוברת והידיד שלה מתבוננים בערוותה [גינת האגוז.. והיא מלמדת אותו דבר או שניים על דרך גבר באשה. והנה אנחנו נדרשים אל "הידיד". חבר? רע? מאהב?

יש בשיר חיקוי בולט של השיח התלמודי, מחציה השני של השורה השנייה ועד תום השיר.

מָה בֵּין

גִּנַּת אֱגוֹז לֶאֱגוֹז מָה בֵּין

אֱגוֹז לִקְלִפָּתוֹ מָה בֵּין

קְלִפָּתוֹ לְגַרְעִינוֹ בֵּין

קְלִפָּה לְגַרְעִין אַיִן

החזרה – אגוז, קליפה, גרעין, בין – החזרה מייצרת את נוסח הדיון התלמודי או הפילוסופי שמנסה להבין מושג/תופעה וכו'

אומר ישר – האגוז הוא הקליפה והגרעין, כלומר פרי העץ. במסורת הפרשנית ובמסורת הפרשנות הקבלית, האגוז הוא סמל לבית המקדש החוץ והפנים – קודש הקודשים, הדביר. במלים אחרות, הדיון הזה יוצר תבנית אירונית חריפה, שמאיין אט אט את החלוקה בין קליפה לבין תוך, מאיין את המילה אגוז, ולדעתי מטרתו להגחיך את הדיון הרבני המפולפל והמיותר סביב שיר האהבה הזה או להצביע שחוץ-פנים חד הם, שמעשה האהבה שלם, שאין צורך לשבור חוץ ע"מ להכנס פנימה: קליפה לגרעין- אין

רבים רואים בשיר השירים אחד משיאיה של שירת האהבה, האירוטית, אך גם הרוחנית והנפשית שנכתבה אי פעם. עלינו, כשאנו קוראים שיר המבוסס על ציטוט כמעט מלא מפרק ו' פסוק יא, גם לראות את האפשרות של תיאורי גופי האהובים בעירומם. כך, "גינת האגוז" היא דימוי לערוות האישה על מכלולה, כחלק מביטויי התשוקה, כמו דגל, ערימת חיטים לערוות הגבר ושעירותו.

השיר מסתיים בכך, "קליפה לגרעין אין." הנקודה בסוף השורה מחזירה אותנו לראשית השיר היפה הזה. יש הבדל בין הקליפה לגרעין, אך האגוז השלם הוא הקליפה והגרעין. ומצאנו, שהשלם הוא יותר ממרכיביו, היתכן שהאהבה היא יותר משני מרכיביה?

איך מדיון כמו פילוסופי עולה בעצם מעשה האהבה? היתכן שהקליפה והגרעין הם שניים שהתחברו להם יחדיו, והם "גינת האגוז"?

לא בכדי קראתי לרשימה זו, שיר אהבה בלתי אפשרי. האהבה אפשרית אך השיר עצמו "נלחם" בכל צורה מוכרת של שירת אהבה, ומציג מבט אחר, מבוסס על אחת משירות האהבה הגדולות בעולם ועל אלפי שנות פרשנות וקריאה שלה.

1. השיבוץ  
   מבע לשוני שמקורו במקרא ובתלמוד בדרך כלל או ביצירות אחרות (השיבוץ הוא סוג של ארמז) מדובר בביטויים מקראיים יוצאי דופן ולא ביטויים שחוקים ושגורים. ↩︎
2. הדתות שהתגבשו סביב המהפכה החקלאית ביקשו להעניק תבנית מאגית לחילופי עונות השנה, ומעגל הצמיחה־הבשלה־קמילה יוצג פעמים רבות על ידי אלוהות כזו או אחרת, שקרב אפי (במקרה של בעל), בני משפחה יריבים (במקרה של אוסיריס) או געגועים (במקרה של דמטר) משתקים או "הורגים" אותה למשך החודשים השחונים. באירופה אלה הם חודשי החורף, ולכן מחצית הקיץ, ה"מידסאמר", היא סיבה לחגיגות שמחה שהונצחו במונוליטים כדוגמת סטונהנג' הפרהיסטורי, שאבניו ממוקמות כך שימסגרו בשלמות את האור הראשון של יום אמצע הקיץ. ↩︎