תיאטרון הבימה בחר להציג את המחזה עפ"י עיבוד שנעשה למחזה, עיבוד מודרני.

המחזה המקורי הוא המחזה הקלאסי של המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג מגולל את סיפורה של ז'ולי, בת הרוזן המפתה את ז'אן, המשרת של אביה ללילה אחד של תשוקה הרסנית שתטלטל את חיי שניהם. המחזה מלא האנרגיה המינית עוסק בשאלת יחסי מעמדות, מאבק המינים בין גברים לנשים והדרכים השונות בהן גברים ונשים מנסים להשיג עליונות אלה על אלה.
גרסא חדשה של המחזה – מודרנית ורלוונטית מאין כמותה לעולם של ימינו בו הבוטות המינית הפכה לבון טון והכסף, יותר מהמעמד, מדבר.

הבימה מציגה:

"ג'ולי" – "עיבוד מודרני לקלאסיקה של אוגוסט סטרינדברג על אכזריות הסולם החברתי ובדידותו של האדם העולה ויורד בו."

• עיצוב תפאורה ותלבושות: אלונה רודנב
• המחזאי – פולי סטנהם ע"פ מדמואזל ג'ולי של אוגוסט סטרינדברג
• תרגום: דורי פרנס
• בימוי : עמית אפשטיין
  נכנסנו לאולם ברטונוב ב"הבימה". זה אולם הבנוי כזירה. משלושה צדדים יושב הקהל וההתרחשות במרכז, בזירה. יש שתי דלתות משני צידי הזירה, אבל הכל מתרחש בזירה. המיקוד, הקרבה לשחקנים עומדת בעוכרי השחקנים. אלה השחקנים:
  
  אושרת אינגדשט – ג'ולי
  ספיר אזולאי – כריסטינה
  דין גרבר – ז'אן
• 
  שלושת השחקנים נדרשים להיות בעלי יכולות דרמטיות מרשימות על מנת להפוך מחזה רע, לפי בת זוגי וגם אני חושב כך, להצגה חזקה ומרשימה, והחלטנו שהתפאורה הפכה למוקד המחזה, בלית ברירה.

חוויה תיאטרונית לא היתה שם. עצוב לראות שחקנים שלא מתחילים להבין את הדמויות, או מסוגלים לתת להם עומק. נדמה לנו שהיות השחקנים צעירים, ככל הנראה גם חסרי הכשרה עמוקה במשחק גרמה לכך שההצגה היתה כלכך לא טובה.

במבט שטחי יש במחזה, גם אם הוא לא מוצלח והתרגום לא משהו, די התפלאנו מהטקסט השטוח שלא אופייני לדורי פרנס, מספיק חומרים לשחקני אופי מיומנים, שחקנים שקיבלו הכשרת שדורשת "חקירת הדמות".
לנו היתה תחושה שהשחקנית הראשית, אושרת אינגדטש, המשחקת את ג'ולי, נמצאת מחוץ לדמות, שאולי לא היתה מסוגלת למצוא את הדמות בתוכה. [וזה לא משחק ברכטיאני!! ברכט מעולם לא ויתר על הרגש, על המלודרמה החיונית כלכך].
ז'אן, איך אפשר להחמיץ דמות כזו, שממש צועקת לשחקן מיומן, עשה בי כרצונך. לא נעים לחשוב על שחקנים אחרים שאני מכיר שהיו עושים מהדמות מטעמים. זו דמות מורכבת יחסית, הנעה בין נאמנות לחברתו לבין תשוקה למעבידה, לבוסית העשירה. דין גרבר לא הצליח להציג מאבק רגשי עמוק, הפעולות על הבמה אינן במקום "להיות הדמות."
ונשארה כריסטינה, ספיר אזולאי ביום שלנו, גם היא לא בדיוק הצליחה ליצור את אותו מגע קסם, שבשבילו באים לתיאטרון, והיה לה מספיק זמן לפני שההצגה התחילה לנסות לעשות משהו, כי היא מנקה כוסות ומסדרת אותן עד שנכנס אחרון הצופים. זה מרוחק, מנוכר, חסר משמעות לגמרי.

אז, על אף ההבטחה של הבימה "אכזריות הסולם החברתי ובדידותו של האדם העולה ויורד בו."" לא מצאנו את הסולם החברתי, לא הבנו דבר על יחסי גברים-נשים, בטח בעידן הנזיל של זמננו. על מה הצעקה, שאלתי את עצמי? על זה שהוא שכב עם הבוסית והחברה נעלבה? היכן בא לידי ביטוי המעמד החברתי?

לא ממליץ, ממש.

.https://www.habima.co.il/shows/%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99/