ביום שישי הלכנו לתיאטרון בית לסין ברחוב דיזינגוף לצפות במחזה הזה.

מחזה:רמי ורד בימוי:אילן רונן תפאורה: יהודית אהרון תלבושות:אביה בש מוזיקה:שאול בסר תאורה:זיו וולושין וידאו ארט:אלדד בוגנים קרבות במה:אורי בוסתן ע. במאי:נועם פלג

משתתפים:

דור אלמקייס, הגר אנגל, אמיר חורי, יניב לוי/מולי שולמן, קרן מור-מישורי, ראמא נסראללה

כך מתוארת ההצגה באתר התיאטרון:

קומדיה מטורפת על לילה מטורף, שמתרחשת בימים מטורפים.

מה קורה כשזוג יהודי-ישראלי וזוג ערבי-ישראלי מוצאים את עצמם ללילה אחד, בחדר אחד, בבית מלון נידח ברומא, לאחר שטיסתם ארצה נדחתה בגלל אירוע בטחוני?

אם שני הזוגות האלה הם הגיבורים הראשיים של הקומדיה הסאטירית החדשה של רמי ורד ("עבדאללה שוורץ", "ברוכים הבאים לגיהנום"),ואם המפגש הלא צפוי מציף את כל החרדות שיש לנו, אז אפשר לצפות לשרשרת סוערת של הפתעות קומיות וטעויות דרמטיות שלא יפסיקו להטריד ולהצחיק.

וספוילר עסיסי במיוחד: כשיש אויב משותף, גם אויבים מושבעים הופכים להיות החברים הכי טובים.המחזאי רמי ורד והבמאי אילן רונן, שבים להבריק ולהציב מראה מול החולשות והחוזקות של הישראלים, בני כל הלאומים. משך ההצגה: כשעה וחצי ללא הפסקה צילום פוסטר: גבריאל בהרליה, צילום הצגה: כפיר בולוטין – https://www.lessin.co.il/shows/%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90/

קראתי שתי ביקורות מהללות או משבחות את ההצגה. האחת פשוטה יותר, באתר פואנטה שמסתיימת כך:

"ההצגה הזאת, בניגוד לקומדיות מתורגמות למשל, היא לא קומדיה שזורקת אתכם הרחק מהמציאות הישראלית הקשה לשעה וחצי, אלא משתמשת בחוויות היומיומיות הסוחטות שאנחנו חווים והופכת אותן למשעשעות, ולו לזמן קצר. "[נובמבר 9, 2024, דפנה הראל כפיר]

במעריב הביקורת מעט מתוחכמת יותר, ומשבחת אף היא, והיא נפתחת כך:

"הקומדיה החדשה של בית לסין, לילה ברומא, אולי מתרחשת ברומא, אך היא מציגה בצורה מדויקת את ההוויה הישראלית של ימינו. זוהי הוויה שבה הביטוי הישראלי והלאומי נשמע בכל מקום, ומשקפת את המציאות הישראלית, עם כל הפערים והמורכבויות שהיא כוללת." [נטע לי גרוסמן 28/12/2024]

כמה יתרונות בולטים יש להצגה של בית לסין: דמויות עגולות וישראליות ששחקנים טובים מגלמים אותן, שפה נהדרת, והבנת עומק של הקומדיה החברתית והפוליטית.

שש דמויות שמרכיבות שלושה זוגות, כשכל זוג הוא "מראה" לזוג אחר. המבנה הזה יוצר מורכבות קומית, כשכל דמות מגחיכה דמות אחרת ואת עצמה, הן משמשות מראה זו לזו, וכמו מראות שמשקפות זו את זו, ה"כאוס" חוגג. זוג ישראלים חילונים מפתח תקווה אחרי 20 שנות נישואים, זוג ישראלים חילונים מנצרת וזוג ישראלים המעמיד פנים שאינו ישראלי ברומא.

יהודים, ערבים, ישראלי מהגר וישראלית מאוקראינה.

הדמויות מציגות שלוש פאזות בחיי הנישואים: קשר על סף סיום; קשר בשיאו, ילדים קטנים, תשוקה ורצון להתחתן ותשוקה ללא סוף. כך אפשר לראות את הזוג הישראלי היהודי מפתח תקווה שוקי ואוסנת שחייהם איבדו את הלהט מתבוננים באברהים וראנא ישראלים צעירים ערבים מלאי תשוקה שבונים את שגרת הזוגיות. שני הזוגות האלה מבינים לקראת סוף המחזה את עוצמת התשוקה והאהבה של מריו ואולגה, שאולי הם איבדו אותה.

המחזה גם עוסק בהוויה הישראלית של יהודים-ערבים. בלי בושה, בלי העמדות פנים. הדרך היעילה היא להכניס אותם לאותו החדר. תחבולה עלילתית מבריקה. להשאיר מיטה אחת ולראות איך יסתדרו. מה יעלה ומה יוזנח. העימות מתחיל כששוקי אומר לאוסנת "הם ערבים" בשדה התעופה, וכשהם נדרשים להגיע אל אותו מלון ללילה שבחרה אותו חברת התעופה.

הכל צף. כפלי המשמעות הנרמזים והנאמרים לא משאירים ספק. "מיטה אחת לשני עמים" צועק אברהים. הכל מצחיק, אבל הצחוק לא מסתיר את האמת הקשה בתוכה אנחנו חיים.

הקומדיה החברתית-הפוליטית, שאינה תוקפת את מוסדות המדינה ואת השלטון [זו סאטירה עדינה מאוד, אגב], רוצה להציג בפני הקהל את הפרצוף החברתי שלו, להעמידו מול הגיחוך והטיפשות ורוע הלב החברתי. יודגש שוב-אין התנצלויות, ואין העמדת טוב מול רע, צודק – לא צודק. זו קומדיה שגם ערבי ישראלי דובר עברית או ערבית יוכל לצפות בה מבלי להתבזות או להרגיש צוחקים עליו.

תחבולה נוספת של ורד היא העלאת אירוע ישראלי: כטב"מ, שפוגע בנצרת, בבנין והחרדות של ראנא לחיי בנה. אנחנו כלכך רגילים שזה רק "שלנו" היהודים, שיש משהו "מרענן" או מחכים מאוד בידיעה שגם ערבים ישראלים סובלים כמונו.

אין ברצוני להרחיב בתכני המחזה או בעלילה מעבר ל-מה שכתבתי. אני רוצה לציין את הבימוי המדוייק של אילן רונן, בימאי בעל ידע עמוק בתיאטרון שמפעיל אותו במקצוענות במחזה זה.

העברית, הערבית, העברית של אולגה [מאפיינת דוברי רוסית שנתקלים בדקדוק הישראלי הדבור!] ונכון, גם פרסית – חגיגת צלילים, הגאים, טעויות הבנה שמובילה לסצינות קומיות מצחיקות, כיאה לקומדיה מתוחכמת, שאינה רק "סטנד אפ".

ממליץ מאוד.