Uncategorized – עמוד 20 – תרבות קריאה

הסרט נקרא "קונקלווה"
קונקלווה – ההתכנסות לבחירת אפיפיור חדש.
תוך 20 יום ממותו של אפיפיור מתכנסים בקפלה הסיסטינית 120 הקרדינלים שגילם אינו עולה על-80 שנה, במסורת הישנה (אשר שונתה) הקרדינלים היו כלואים בקפלה עד לבחירת האפיפור. (קונקלווה בלטינית פירושה מפתח). בחירת האפיפיור מחויבת ברוב של שני שלישים. והיא נעשית בסדרה של הצבעות חשאיות עד שמושג רוב זה.
כל קרדינל רושם את השם המועדף עליו על פתק, אם לא מושג הרוב, נשרפים כל פתקי ההצבעה עם תוספת חומר הגורם לעשן שחור, ההצבעה חוזרת שוב (עד ארבע פעמים ביום), וכאשר מושג הרוב הנדרש נשרפים כל פתקי ההצבעה עם תוספת חומר הגורם לעשן לבן,המבשר את הבחירה ביחד עם זקן הקרדינלים המכריז "יש לנו אפיפיור".
הערה : מכאן מקור הביטוי "עד שיצא עשן לבן".

הכנסיה הקתולית מעוררת סקרנות אדירה מאז כינונה. תהליך בחירת האפיפיור בפני עצמו בשל היותו סודי מעיקרו מעורר את חובבי המתח, הבלש, הקונספירציה לכתוב הרבה עלילות אודות.

שלושה אני קראתי: דן בראון – מלאכים ושדים, דניאל סילבה – המסדר, רוברט האריס – עד שיצא עשן לבן [קונקלווה, על פיו נעשה הסרט]

אין זה סרט "הרפתקאות" או סרט "בלש"/ "מתח"/ "ריגול" כספרים של בראון וסילבה, אלא סרט שבו התהליך עצמו הוא המעניין. הפוליטיקה העירומה מוצגת במלוא כיעורה, דחפי הכוח של המעונינים להיות "אפיפיור" ומה הם מוכנים לעשות.

הספר של האריס ויותר ממנו הסרט בוחר להתמקד בדמויות ובתגובתן לגילויים שונים הצצים במשך שלושת ימי הקונקלווה. במלים אחרות: אין חידה, תעלומה למעט "מי יהיה האפיפיור".

הבחירה הזו מאפשרת לעסוק בשאלות עמוקות של מוסר כמו: הרע במיעוטו. שאלות של אמונה: האם אלוהים מנחה את הקרדינלים בבחירת האפיפיור? ובהחלט עיסוק בדמויות של אפיפיורים שהיו נציגי רוע אנושי מובהק, שחיתות, ניאופים, הגנה על כמרים פדופילים ומה לא?!

הקונפליקט המרכזי, אם אכן יש, ויש, הוא דמות הכנסייה העתידי: האם רגרסיה לעמדות שמרניות קיצוניות כנגד מתנגדי קתוליות, מלחמה בהפלות, בהומוסקסואלים, שנאה כבסיס לאמונה [כך זה מוצג באחת הסצינות הכמעט אחרונות בסרט], או ברוח האפיפיור שנפטר: ליברליות זהירה, קבלת האחר, תנועה בתוך "אי וודאות", כדברי קרדינל לורנס, הדיקן והאחראי על הקונקלווה בדרשת הפתיחה להתכנסות הבחירה: האויב של האמונה, של המיסתורין זו הוודאות.

הסרט מצויין גם בשל קבוצת השחקנים הנהדרת שבו: אציין שישה – ראלף פיינס, הדיקן, האחראי על התהליך התקין של הקונקלווה, במשחק מבריק ומורכב של התחבטות מוסרית עמוקה, נאמנות. הכל באמצעות עבודה על הפנים, צילום מטונימי [אולי סינקדוכי] של ג'סטות, חפצים.

סטנלי טוצ'י – שחקן אמריקאי ותיק, שמגלם את האב בליני, נציג הקבוצה הרפורמית, זו שמחפשת את ההליכה בין אי הוודאויות, את האמונה המגשרת. גם הוא מתעלה מעל עצמו.

קרלוס דיאז שאני לא מכיר מסרטים קודמים שמגלם את דמות הקרדינל בניטז, הקרדינל שלא ידעו על קיומו, מינוי סודי של האפיפיור בקאבול, אפגניסטן.[משהו בסגנון "הבן האובד" בנצרות]

ג'ון לית'גו – שחקן אמריקאי מוכר מאוד מעשרות הופעות בסדרות טלוויזיה, בסרטים מפעיל את הקסם המורכב מאוד שלו כשחקן. הוא האב טרמבליי. דמות מורכבת, רבת סתירות פנימיות בעלת שאפתנות קיצונית

סרג'יו קסטליטו – שחקן איטלקי, מבריק במיוחד. היכולת שלו לגלם את "האיטלקי" ברגישות גבוהה על אף הסטאוריטיפיות הנדרשת ראוייה להערכה רבה. הוא נציג הזרם השמרני הקיצוני.

ואחרונה, אבל בהחלט מגישה תצוגת משחק מעל ומעבר היא איזבלה רוסליני בתפקיד משנה "האחות אגנס", ואף היא כמו מריל סטריפ מוכיחה: אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים.

חייבים לציין שמקום האירועים הוא כמעט כמו בטרגדיה היוונית: אותו המקום. הוא מתרחש בשלושה חללים מרכזיים: אולם הקונקלווה, חדר האוכל, ושני חדרים. הבחירה בכך ממסגרת את האירועים ולא מאפשרת "פריצה החוצה". היבט זה מחייב שימוש בחללים כמאפייני תוכן, אווירה וגם אסתטיקה שלמה של הסרט.

אני רוצה להזכיר סצינה אחת שהיא הומאז' לסרטים המוזיקליים הצבעוניים של הוליווד, צילום מלמעלה של רגלי רקדיות או חצאיות שיוצר תצורות מדהימות על המסך. באחת הסצינות, כל הקרדינלים מתאספים בחצר עם מטריות לבנות. כולם בלבן, אדום, לבן. זו תמונה איטית, התנועה איטית ומתעצמת אט אט.

בסיום הסרט אמרתי לבת זוגי: מעניין אם אי פעם יצרו סרט בישראל על תהליכי בחירת הרב הראשי 😉

הסרט מומלץ מאוד.

——————-

למעונינים בהיסטוריה של בחירת האפיפיור