תיק שחור, דרכים מצטלבות – שני סרטים, שני עולמות

לאחרונה צפינו בשני סרטים מיוחדים.

האחד "תיק שחור" סרט שיצר הבימאי סטיבן סודרברג

עלילת הסרט היא חיפוש אחרי בוגד. אחת מהתימות הגדולות של ז'אנר הריגול. כולנו זוכרים את מאטה הארי. נדמה כמו היא הפרוטוטיפ של רוב דמויות הבוגדים, המרגלים הכפולים וגם של הדמות הזו בסרט. הסרט שלפנינו מתכתב עם ג'ון לה קארה, עם הדמות הראשית, ג'ורג' סמיילי [כך קוראים לגיבור הסרט הזה], עם הספר הנפלא של לה קארה Tinker, Tailor, Soldier, Spy [ פחח, חייט, חייל, עכביש]. גם בסרט הזה ג'ורג' נדרש למצוא בוגד בקבוצה מצומצמת מאוד, כולל אשתו. [עוד רפרור לאחד הכאבים הגדולים של סמיילי, רעייתו].

בניגוד לז'אנר הפעולה המוכר לנו מסרטי ג'יימס בונד, משימה בלתי אפשרית ועוד מאות סרטים דומים, הסרט הזה מעדיף את הדרמה הקאמרית. אין, פשוט אין מרדפים מסמרי שיער, אין החלפת מידע במקומות סודיים, ואין "איש תמים/אשה תמימה" שנקלעים לעין הסערה. ["המתופפת הקטנה" של לה קארה]. הסרט מתמקד בזוגיות של זוג מרגלים, אבל לא להתבלבל, זה לא הסרט המגוחך של שוורצנגר עם ג'יימי לי קרטיס, "שקרים אמיתיים" ובוודאי לא דומה לסרט של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, "מר וגב' סמית'".

לא אספר יותר, כי כל גילוי "ספויילר" יפגע בהנאה של חובבי הז'אנר, שמחפשים טוויסט אינטיליגנטי להצפה הבלתי פוסקת של סרטים כאלה. עם זאת, הסרט כמעט מסתיים באמירה של הגיבורה "שאף אחד לא יתעסק בנישואים שלי", אמירה הצובעת את הסרט גם כסרט משפחה, כסרט משפחה במשבר, ונכון, גם כסרט ריגול.

היסודי הפארודי מושלם. הרפרורים לטכנולוגיות מעקב בני זמננו, משחקים עם הלווין, סוגיות של "בדידות אישית ובדידות מינית" ותביעות מוסר בשל חינוך מסוים.

הקאסט מעולה, בולטים שני השחקנים המרכזיים: קייט בלאנשט ומייקל פסבנדר.

הסרט השני "דרכים מצטלבות" או בשמו הרשמי CROSSING זה סרט מסע קצר יחסית, בו דודה מחפשת אחרי אחייניתה [אשה טרנסית] שעזבה את גיאורגיה ועברה לטורקיה, לאיסטנבול.

אפשר לצמצם את הסרט ל"סרט הוויי", אבל הוא הרבה יותר מזה. עולות בו שאלות רבות על חירות, על זהות עצמית, וכן שיקוף חזק של אנשי השוליים, אלה שחיים בשולי המטרופולינים, ואין מי שיודע עליהם דבר. ממליץ מאוד על הסקירה ב TIMEOUT של יעל שוב.

אחת הדמויות המרכזיות, אוורים, עו"ד טרנסית שעומדת בפני קבלת ת"ז של אשה, מחפשת בן זוג שיסכים לשבת אתה בבית קפה, בפרהסיה.

הסרט עוקב אחרי 3 סיפורים: סיפור הדודה וחיפוש האחיינית, סיפורם של שני ילדים נטושים, סיפורה של אוורים.

כדאי לזכור שזה קורה בטורקיה, ארץ שמתאסמלת בהשפעת הנשיא, ורמיזות על רדיפות סביב הבחירות המיניות לא מעטות.

חשוב להזכיר את השחקנים:

מזיה ערבולי – ליה, מורה גמלאית שיוצאת למסע חיפוש אחר אחייניתה.​

לוקאס קנקווה – אצ'י, צעיר חסר כל שמצטרף לליה במסעה.​

דניז דומנלי – אוורים, עורכת דין טרנסית המסייעת לליה ואצ'י.​

הבמאי הנפלא הוא:

לבאן אקין

לבאן אקין הוא במאי שוודי ממוצא גאורגי, שזכה להכרה בינלאומית על סרטו הקודם "ואז רקדנו" (2019), שעסק ברקדן גאורגי המתאהב בעמיתו ללהקה.

מומלץ מאוד. גם סרטו הראשון מומלץ מאוד.