אחרי מות.. אמור

ביאליק כתב מראש את ההספד שלו, כמוהו, בערך, דן בו אמוץ חגג ברוב פאר בטלוויזיה את מותו.

ביאליק בשירו "אחרי מותי" כתב ממש בהתחלה –

" "הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד; "

כמה פשוט, מדויק ונטול פומפוזיות. נכון זו משמעות המוות, יש-אין.

אבל ביאליק כמובן לא הסתפק באמירה הזו, באותה הזדמנות על "מות שארית היצירה" שלו יחד אתו:

וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!

נכון, יש משהו נרקסיסטי בסיום הבית הראשון אותו ציטטתי, והבית הראשון גם סוגר את השיר, כלומר מעין "פזמון", ואולי בקשה להיכתב על מצבתו. ביאליק זכה להערצה ולכיבודים בחייו. מחקרים, ספרים ומה לא נכתב עליו עוד בחייו, ובוודאי אחרי מותו חוקרי ספרות רבים מתעסקים עד היום ביצירתו וכותבים דוקטורטים בעקבותיה.

אבל זה לא המצב הקבוע.

בחודשים האחרונים שלושה הלכו לעולמם: סמי מיכאל [1.4.2024], דן תורן [29.5.2024], דוד לוי [2.6.2024]

סופר, פוליטיקאי ואמן מבצע – משחק, שירה, הלחנה

שלושתם נפטרו בזמן "לא מתאים" כשהעין הציבורית עסוקה במתים אחרים לגמרי. עם זאת, מעניין תמיד לראות את התגובות "אחרי מות.."

סמי מיכאל הפך לאחד מגדולי הסופרים הישראליים אי פעם. מעניין שעד מותו הוא אמנם נחשב כסופר שיש להשקיע בו [הוצאת עם עובד, למשל], אפילו זכה להיכנס לתוכניות הלימודים בזכות ספרו "חצוצרה בואדי", שהציג את הקונפליקט הישראלי-הפלסטיני בצורה "נעימה וקלה לעיכול" לתלמידים ישראליים, אבל סופרלטיבים כמו שנכתבו אחרי מותו..

דוד לוי פוליטיקאי מוכשר כשד, ריאליסט וחכם מאוד שהבין שבמפלגות האשכנזים יש לו סיכוי להיות רק "עלה תאנה" ותו לא. דוד לוי נפך לאחת הדמויות להן לעגו ובזו במשך שנים ארוכות. לי אין ספק שגם הפוליטיקאי הנכלולי ורעייתו [הנתניהו'ז] המשיך לבוז לו. על בסיס המוניטין שלו, אותו בזבזה ללא רחם, רצה בתו לכנסת, התמחתה בלהטוטנות פוליטית עד שנפלה. בן אחר שלו היה ואולי עדיין ראש עיריית בית שאן.

דוד לוי נפטר. ולפתע, מי היה מאמין לנקרולוגים הארוכים שזכה להם, כאבי המהפיכה המזרחית, כאיש צופה עתיד, מגדולי המדינאים ומה לא. כל הבוז, ההתנשאות כלפיו חלפה. מספיק לקרוא את הספדי הנשיא, יו"ר הכנסת – רגע? איפה ראש הממשלה? האם זו היתה הלוויה ממלכתית כפי שאנחנו מכירים אחרי מות…

דן תורן, זכה לכמה נקרולוגים רציניים. בטח ב'גלריה' הארץ, במוסף מעריב, ובאתרי אינטרנט. אבל שאל אחד ברחוב מיהו דן תורן, מתי מעט יידעו מי הוא. זה מזכיר לי חוקרי ספרות שלא מפסיקים לרפרף לי"ח ברנר כ"אבי הספרות הישראלית", כשכבר בטוח וידוע שלמעט חוקרי ספרות באוניברסיטה אף אחד לא קורא את ספריו. כנראה כך גם דן תורן. השפיע על "הזמר העברי", על איל גולן או שרית חדד. על עברי לידר בוודאי. על שלמה ארצי, יהורם גאון ואחרים? אבל בנקרולוגים, מה היה פרצוף השירה הפופולרית הישראלית בלעדיו?

לסיכום –

קל להעריץ את מי שאיננו עוד. קל להכתירו בכתרים רבים. אבל.. המציאות אחרת. נדמה זו הדרך לאיחסון דמויות שונות בארכיב תרבותי, אולי בעתיד, אפילו מיתי.