נורית פרי, הסובב על צירו

הספר יצא בהוצאת עמדה, 2022, 77 עמודים כולל תוכן

גילוי נאות – נורית פרי ובן זוגה חברים טובים מאוד של בת זוגי ושלי. אנחנו מכירים כבר קרוב ל- 40 שנים. את הספר קיבלתי ממנה, כולל הקדשה לי ולבת זוגי. אני עוקב אחריה ב- FB וקורא שם את שיריה השונים.

פתיח

במה אתחיל בשם הספר או בשיר המופיע על הדש האחורי. [ גם בספר עמ' 37]. אתחיל בשיר כי לדעתי הוא מפתח לקריאת הספר האוטוביוגרפי הזה. גם אם קוראים לא מכירים את הביאוגרפיה, השירים עצמם מציגים: זוגיות, יחסי אתה-אני, חלק לא קטן הם שירי פרידה מאמה ע"ה, גם הקורונה הצליחה להכנס בשל שבירת פארדיגמה בחיים של כולנו, וסיכום, השיר האחרון.

לא מפריעים לעולם

הסב על צירו

ליצר עוד חיים קטנים

כמונו

לפני השיר האחרון יש שיר מופלא לאב הביולוגי ליד כל האבות הספרותיים, כפי שכתב יגיל בדש הקדמי: "במידת מה השתחררה נורית פרי מפואטיקת הדימוי היפה של אבות ספרותיים בדמות יהודה עמיחי."

הספר פותח בשיר גם על שנינו, "חנוטים באהבה" שתימת המוות [ויש רפרור ישיר לחזון העצמות היבשות, ללא תקוות הגאולה]

נהר כבר זורם סביבנו

מלחך עצמותינו

היבשות

ודוק, מוטיב ה"סיבוב, הסב" פותח את הספר הזה, שמעביר את הקורא בדרך לא דרך בין תחנות שונות, בין אירועים ותובנות שונות.

אבל

השיר המקסים והקטן הזה:

השעה הכי יפה שידעתי

מַבָּט אֶחָד שֶׁחָלַף בֵּינֵינוּ
רוּחַ עֲדִינָה
דְּאִיַּת כְּנַף
עַשְׂרוֹת אַלְפֵי מַבָּטִים
שֶׁחָלְפוּ וּבָאוּ מֵאָז
לֹא הֵנִיעוּ כָּךְ אֶת הֶעָלִים

כשקראתיו לראשונה נזכרתי מייד בשירה שלה רחל "פגישה חצי פגישה" [בעצם אין לשיר הזה של רחל שם], וסברתי שהוא תשובה עמוקה לאותם חיבוטים, כאבים ורומנטיקה מסובכת בת זמנה של רחל. אבל גם בשיר הזה "המבט האחד" אז הניע עלים, שלא נעים יותר, ובכל הזאת הדוברת לא

וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן

לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!

כרחל המחפשת בשיריה את הריגוש שבלב, ולא ממש את אותצה אהבה יציבה ודי בטוחה, על אף שאינה מניעה עלים, כי כפי שכבר סוכם בשלהי הספר, חיינו קטנים.

מכאן יש לחזור לשמו של הספר: הסובב על צירו. אמנם בשיר האחרון זה "סב על צירו", המשלב הגבוה יותר, אבל גם שם הספר וגם פתיחת הספר וסימו במוטיב הסיבוב על ציר. שתי שאלות עולות – מיהו הציר? ומהות הסיבוב.

אתחיל בציר. מקריאת שירי הספר עולות שתי דמויות מרכזיות, בן הזוג והאם. כך בשיר – ארוס ותנאטוס, אותו זיווג פרויידי בין יצר החיים ליצר המוות. ובשיר –

כשאסוך את גופך בשמן חמים

XXXXXX

אוליך את ידי

XXXX

אל מבוא השמש

XXXXX

גופה הנמק לאט [ עמ' 19]

מחבר בין תשוקת הגוף, המין לבין גסיסת האם. לאחר כמה שירים בהם הדוברת נפרדת מאמה, בשירים עדינים ורגישים וישירים מאוד, היא חוזרת אל האהוב [עמ' 43], לא פוליטיים

פעם לעשות אהבה בחצר הכנסיה הרוסית

היה המעשה הפוליטי שלנו

זהו ציר העולם, ציר החיים, כי לדעתי הספר הזה מקבץ שירה של "הכאן והעכשיו" וכמעט, כמעט לא מתיחס לעבר. ההווה ותוצאותיו הם עיקר העיקרים בשיר הזה.

והשיר על הדש האחורי מציין ציר נוסף והוא האהבה. האם זו אהבה רומנטית? האם זו אהבה לאם ולא? אהבה לצאצאים? האם זה חשוב? האם מבט אהדדי של אם ותינוקה בפעם הראשונה דומה לאלפי המבטים אחר-כך? ומבטי אם הדוברת והבת, אליהם חוזרת הדוברת בשיר אחר שיר, גם מבלי לציינם, זהים לאותו מבט ראשון של שתיהן זו בזו?

והסיבוב? סב על צירו העולם, כידוע, סביב עצמו. מחזוריות אינסופית של מליארדי שנים וחיים. אבל גם דלת סבה על צירה, נפתחת ונסגרת. האם השירים מנסים לאחוז בשתי האפשרויות הללו? יש אפשרויות רבות נוספות – הנדסה, מכוניות וגלגליה, אדריכלות וכו' חיים ומוות.

אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר. זהו ספר עדין ורגיש מאוד, שמציג תובנות עמוקות מאוד על אהבה, זוגיות, חיים ומוות וגעגועים למתים הפרטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.