שלושה שירים [השירים מפורסמים באישורו של המשורר ( c ) ]
מרוץ שליחים/יאיר בן־חור
זוֹ הַיְשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל חַיֶּיךָ
אֶת כָּל הַמְּשׂוּכוֹת כְּבָר עָבַרְתָּ
אֵילוּ בְּקַלּוּת, אֵילוּ חֲסַר נְשִׁימָה
בִּנְפִילַת מְשׂוּכָה, בְּלָשׁוֹן בַּחוּץ.
הִנֵּה הִגַּעְתָּ לַיְשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה לְחַיֶּיךָ
עוֹד מְעַט קָט תּוּכַל לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּקֵּל
וּלְהַפְסִיק לָרוּץ.
27 ביוני, 2021, י"ז בתמוז, תשפ"א
שחור עז /יאיר בן־חור
הַשְּׁמוּעוֹת עַל מוֹתִי בְּטֶרֶם עֵת הָיוּ מֻקְדָּמוֹת
לֹא בָּרִיא לִי לָמוּת, כָּךְ הָרוֹפֵא אוֹמֵר
אָז אֲנִי כָּאן בּוֹרֵר נְשִׁימוֹת לִבְנִיַּת חֲלוֹמוֹת.
הַשְּׁמוּעוֹת עַל לֶכְתִּי קֹדֶם זְמַנִּי הֵן זִיּוּף שִׁקְרִי –
עֲדַיִן רַךְ עוֹרִי, עֲדַיִן שָׁחֹר עַז שְׂעָרִי.
הַמָּוֶת מַחֲלָה סוֹפָנִית, חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא וְקַטְלָנִית
אַל תָּמוּת לִפְנֵי שֶׁתִּחְיֶה, כָּךְ צִוַּנִי הָרוֹפֵא,
כִּי הַחַיִּים מוֹסִיפִים בְּרִיאוּת לְכָל פּוֹנֶה.
אָכֵן הַשְּׁמוּעוֹת עַל מוֹתִי בְּטֶרֶם עֵת הָיוּ שִׁקְרִיּוֹת –
עֲדַיִן רַךְ עוֹרִי, עֲדַיִן שָׁחֹר עַז שְׂעָרִי.
23 ביולי, 2021, י"ד במנחם אב, תשפ"א
כמו ביצים/יאיר בן־חור
בַּחֲלוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּבָר הֵרַמְתִּי יָדַיִם
צָרִיךְ לָדַעַת מָתַי לִפְרֹשׁ וְלָסֶגֶת
יָרֵחַ גְּבִישִׁי מְסֻנָּן חָשַׂף שִׁנַּיִם
מוּכָן לַקְּרָב טֶרֶם בֹּקֶר
נִצַּחְתֶּם, אֲנִי נִכְנָע.
אוֹר נִדְלָק בַּחֲדַר הַמַּרְאָה
פָּנִים נִשְׁטָפִים לְלֹא גִּיל
הֲלוּם קְרָבוֹת מוֹעֵד אֶל הַמִּטָּה
רַגְלַיִם שְׁמוּטוֹת עַל מִזְרָן רָגִיל.
וְאֵין חֲלוֹם אַחֵר. אֵין חֲלוֹם כְּלָל.
שֵׁנָה טְרוּפָה, כְּמוֹ שְׂרוּפָה
כְּמוֹ בֵּיצִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.
30 ביולי, 2021, כ"א במנחם אב, תשפ"א
השיר הראשון, מרוץ שליחים והשיר האחרון, כמו ביצים התפרסמו בשבוע שעבר באתר "ליריקה" . השפעתם עליי היתה מיידית, וכך כתבתי בתגובה:
"שניים, כלכך שונים זה מזה.
אתיחס לשני קודם, להעברת המקל, של מרוץ השליחים האינסופי בו כולנו שותפים. מצא חן בעיניי הדימוי המרכזי של השיר שמשרטט היטב את "החיים" ואת מהלכם, שרק במבט לאחור מקבל איזו צורה והופך לאסתטי. אישית הייתי נותן את המטבע לכארון. למי הדובר בשיר יתן את המקל?
השיר הראשון מעניין בשל היותו הפוך בסדר זמניו. קודם החלום ואח"כ כניסה למיטה לשם שינה, שבעקבותיה יבוא החלום. אלא שלא יבוא חלום. התבנית הכאוטית הזו מפליאה להראות את המורכבות של "הלם קרב". חומרי החלום וחומרי המציאות בשיר מעורבים זה בזה עד כדי סיוט וריח של ביצים שרופות.
תודה"
בשיחה עם יאיר, אחר כך, הבינותי שהשלישייה מוקדשת לאביו ולא להלומי קרב, יען כי השיר האמצעי לא נכלל בפרסום, אבל עוד בטרם ידעתי זאת ביקשתי מיאיר לפרסם את השירים כאן, ולכתוב עליהם ביתר הרחבה מאשר באתר בו פורסמו לראשונה.
מי שיתבונן בתאריכים התחתית השירים יגלה שהשירים נכתבו במהלך חודש וחצי, מ- 27.6.2021 ועד 30.7.2021. האם מקרי שהשיר האחרון נכתב במנחם אב? לא ביררתי עם יאיר עובדות ביוגרפיות, כי לענ"ד השלישייה עומדת בפני עצמה, גם ללא התוספת העובדתית-ביוגרפית.
משמבינים, שהשירים אינם "דיבור עצמי לירי" של המשורר עם עצמו ועל חייו, או היותו במצב סופני, עולה בשירים מעין דיאלוג עם האב, בו הבית הראשון והבית השלישי הינם הדובר ותגובתו ל"מחלת אביו" או מות אביו". עם זאת ניתן לקוראם כשירה לירית שבו הדובר פונה לעצמו. זו הפרשנות אותה אני מעדיף בקריאת שירים אלה.
יש בשירים שלושה מצבי תודעה*:
שיר ראשון – העברת הלפיד
שיר שני – עודני חי
שיר שלישי – תבוסה
בתגובה שלי לשני השירים, הראשון והאחרון בליריקה ציינתי, שהעברת המקל לשליח הבא לו אני כתבתי' הייתי נותן המטבע לכארון. ההערה שלי נבעה מתוך תחושה עמוקה, שהדובר מדבר על מותו שלו, על ה"סיום שלו", על תבוסתו. אבל אם הטריפטיך הנוכחי מוקדש לאב, הרי ברור שתתקיים העברת מקל, במרוץ שליחים מהאב לבן, מה גם שזה שם השיר.
השיר עצמו מפתח היטב את מטאפורת "מרוץ השליחים" כפארדיגמה רעיונית לחיים, שהם ככל הנראה "מרוץ שליחים", העברת מקל ה"מירוץ" לצאצא. אבל מה הוא מעביר, הרץ? הבדידות של הרץ עולה היטב מהשיר. רק הוא וחייו, עליות נפילות, חוסר מאמץ ומאמץ. כשקראתי שיר זה עברה בראשי פעם אחר פעם הכותרת של הסרט "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". מכאן אף באה הצעת העריכה שלי, למסור המטבע לכארון. במלים אחרות, עיצוב ההשיר כפנייה אל מישהו, לא מתפתחת בבית הראשון כפניה אל "אחר", אלא אל עצמי. שורת הסיום פותחת אפשרות לדיאלוג, אולי להספד? אולי הרגעה או שכנוע עצמי. קראתי למצב התודעה בשיר הראשון "העברת הלפיד", כי הדובר מציג את מרוץ החיים ככזה שכבר אין רצון, אין כוח, אין אפשרות להמשיך לרוץ אותו, והתקווה שמישהו אחר ישא בנטל. על פי השיר נטל הבדידות שכמעט הייתי מכנה אונטולוגית.
השיר השני, שכיניתי "עודני חי" נקרא "שחור עז". הכותרת מרפררת לרפרן "עֲדַיִן רַךְ עוֹרִי, עֲדַיִן שָׁחֹר עַז שְׂעָרִי.". מצג נעורים מושלם. המכיר את שירת ימי הביניים יודע ש"שחור" מסמן נעורים, גבריות וירילית חזקה. איך נכתב באחד השירים הכי מפורסמים [רק בגלל שמלמדים אותו בבית הספר התיכון – "ישנה בחיק ילדות" של ריה"ל :
יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת לְמָתַי תִּשְכְּבִי / דְּעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעֹרֶת נִנְעֲרוּ
הֲלָעַד יְמֵי הַשַּׁחְרוּת קוּמִי צְאִי / רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ
השיר מבוסס על מונולוג בו הדובר מצטט את הרופא כעד להיות חי ובריא, שהחיים הם בריאות ולא מחלה. ההוכחה היא: כי רך עורי. רכות העור כסימן לילדות או לנעורים חוזרת פעמיים בשיר. המוות נתפס כ"בלתי אפשרי", והשמועות על מות הדובר כ"פייק ניוז" או זיוף שקרי, היש זיוף שאינו שקר? הצירוף האוקסימורוני הזה אולי מרמז על כך שהשמועות המוקדמות אולי הקדימו זמן, אך אינן שקריות? ל-מי עונה הדובר בשיר? על פי השיר הראשון עולה שהדובר פונה לפונה אליו, בבית הראשון. זו תשובתו. עודני חי. עוד עורי רק ושערי שחור עז. מלא עזוז ונעורים אני. אפילו הרופא אמר. המצאות הרופא, והביטויים הקלישאתיים: "לא בריא למות"; "אל תמות לפני שתחיה" כך ציוני הרופא" מעידים על ההיפך הגמור. האם נפרשת מול עינינו תמונת "אב – בן" או אולי תמונת דיאלוג פנימי של שכיב מרע?
הבית השלישי כולו בסימן תבוסה. בעוד הבית הראשון מבטא את הרצון להפסיק את המירוץ הקשה הזה, את התקווה לנוח ולהעביר את המקל/הלפיד/המטרה [אולי] לרץ שממתין להמשיך במרוץ השליחים [לאן, רצים השליחים במרוץ השליחים? האם מרוץ שליחים הוא מטאפורה או ביטוי אסתטי לחיים עצמם? למלחמות בהן יש שליחים, לרץ שרץ עד מרתון, ושם מת?
"ריצת המרתון נקראת על שם העיר מרתון. מקור השם שלה הוא באגדה עממית אודות הרץ השליח מאתונה ששמו היה פידיפידס. הוא רץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס, כדי להביא את בשורת הניצחון היווני על הפרסים שפלשו אל יוון בקרב מרתון. מיד לאחר שמסר את הידיעה, מת השליח במקום." [ https://did.li/wTuCN%5D
עולה מהשיר השלישי שבניגוד לשני קודמיו, הראשון על אף הרצון להפסיק מלא באנרגיה, ברצון להגיע, לאן שיגיע על מנת למלא את התפקיד עד תומו, והבית השני בו הדובר מודיע שהוא לא מת. תבדקו ותראו אותו , הרי הוא נער צעיר, הרי בשיר זה, הויתור, התבוסה כבר בבית הראשון:
נִצַּחְתֶּם, אֲנִי נִכְנָע.
אם נבדוק בשיר הראשון מי הם "המנצחים" – החלומות, ירח גבישי שיש לו שיניים – אלה שהכניעו את הדובר?
ובשיר השני, שזמנו ה"לוגי" ואולי הכרונולוגי "קודם לבית הראשון" הוא אומר:
שֵׁנָה טְרוּפָה, כְּמוֹ שְׂרוּפָה
כְּמוֹ בֵּיצִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.
שם השיר "כמו ביצים", והביצים השרופות הינן ההמחשה והויזואליזציה של "נצחתם אותי" הסוגר את הבית הראשון.
השיר השלישי כולו מעוצב כ"סיוט" וכצירוף של מצבי עקה קשים במיוחד. בתגובה הראשונה שלי, בליריקה, התיחסתי אל "הלום קרבות" כאל צירוף מפתח להבנת השיר, פרשנות שלו, ויש בשבירת הזמן הכרונולוגי [קודם נשכבים לישון, אח"כ חולמים] ביטוי לכאוס הרגשי והתודעתי של הדובר. וביתר שאת – בבית השני יש 7 חלומות [ ואינני יכול שלא להתייחס לרמז עדין ודק מאוד ליוסף בעל החלומות ו- 7 הפרות או השיבולים ] שסופם ירח בעל שיניים מאיים לטרוף, ובבית השני אין בכלל חלומות, רק ריח של ביצים שרופות. ומה מסמלת הביצה?
חיים, עולם, פריון, בריאות. ביצה לא קשורה למוות, ושריפתה היא הביטוי המלא למוות.
לסיכום –
שיר על האב או שיר אישי של הדובר לעצמו? קשה לי להחליט, וגם אינני רוצה. אני כן רוצה להתייחס לשם החודשים העבריים בהם התפרסם השיר. בלוח העברי, תמוז ואב הם חודשי הקיץ החמים ביותר, טרום אלו"ל, חודש האהבה והסליחה. תמוז עצמו הוא אל כנעני, דומוזי, שמדי סתיו הוא חוזר לעבד את האדמה מעולם המוות [מקביל של פרספונה היוונית] . חודש מנחם אב, על פי האמונה היהודית הוא החודש בו נהרסו 2 בתי המקדש, ט' באב, החודש מלא וגדוש ביסורים, כולל הגלייה של עם ישראל מארצו אל הגלות. האם ניתן להסיק מכך יותר מאשר ציון זמן היסטורי-ביוגרפי לכתיבת השירים או לפרסומם? אישית, אני אותי כבר מוצא משהו בקוצו של יוד, מתפלפל שלא לצורך, אבל מקריאת השירים אצלי, לפחות, נמחתים קורי משמעות. כך – י"ז בתמוז – אחד מארבעת ימי האבל על חורבן בית המקדש, השניים האחרים, י"ד ו- כ"א הם תאריכים חריגים בשל כך שהם לא חלים בימים מסוימים.
- – בפרסום בליריקה, השיר האחרון הפך לשיר הראשון במחזור הזה. השיר הראשון עפ"י בחירת המשורר הוא השיר השני, מה שמשנה גם את תהליך הקליטה והפענוח/ההסבר/הפרשנות שלהם.
תרבות קריאה 