יהודה ויצנברג ניב

מעולם לא כתבתי סקירה על ספר שירים שלם. אני קורא סקירות שונות בעיתונים, בעיקר ב'הארץ' ומגלה שהכותבים תמיד מוצאים את רעיון-העל [נרטיב] סביבו הם כותבים, ואז הם מתיחסים גם ללשון השירית, למשורר [בהחלט לביוגרפיה שלו].

קטונתי. מעט מאוד ספרי שירה מציגים רעיון-על מאגד ומאחד כדוגמת ספר השירים הכי מופתי בעברית: כוכבים בחוץ, נתן אלתרמן. רובם יוצרים "שערים" או "פרקים" בתוך הספר, וכל שער מציג איזה רעיון כללי, למשל בספר הזה, השער "וובק, השם שהכרתי" מתייחס להורי המשורר, למשפחתו שהיתה ואיננה. לא הצלחתי למצוא קשר עמוק בין שער זה לבין "שירי הים אשר לנינווה"*, מחזור שירים בן 15 שירים קצרים, עם קצב מהיר [ שתי פעמות בכל שורה, מקסימום שלוש], שמעלה שאלה אחת: למעט יונה במעי הלויתן, מה לנינווה ולים? שהרי על גדת החידקל היתה?

קריאה במחזור הזה אולי מציגה את יונה הנביא במעגלי חייו, מחשבותיו ורצונותיו עד אשר הגיע לנינווה, לכן זה שיר ים ולא שיר נהר, אחד מאלה שסבבו את גן עדן כידוע. שימו לב לשיר 14, במחזור, עמ' 31: [2 בתים פותחים]

כֵּן, חַסְתָּ
עַל חַיַּי.

נַעֲלֶיךָ
טְבוּלוֹת אֵזוֹב
עַד צַוָּאר

שימו לב לפנייה אל ישות גדולה וחזקה. פנייה שמרפרת להצלת יונה ממעי הלויתן ופינוקיו וג'פטו מאותו מעי אלפי שנים אחר כך. ברור שיש כאן הזרה של הסיפור המקראי, אבל אצל ויצנברג-ניב ההזרה היא שם המשחק, כמו למשל בשיר הזה, "יש חן בראשיתי" עמ' 75 הוא לוקח דולפין לטיול אחר הצהרים בכל מעיינות המים המתוקים. הדולפין שחי במים מתוקים הוא חיה נדירה מאוד, אאל"ט חיה בדרום אמריקה באמזונאס ואולי גם בסין, אם כי לפי ויקיפדיה מרבית המשפחות נכחדו. ההזרה היא לקיחת הדולפין המקפץ לטיול מחוץ למים, כמו הוא כלבו של האדם. לטיול מחוץ לנהר הגדול שהוא מקום חייו לטיול במעיינות. מיהו הדולפין? מיהו הדובר? ולמה הלכו שניהם יחד, האדם ודולפינו. לא כלבו, וזו ההזרה כמובן.

שיר אחר שתפס את עיני, הוא השיר שעל שמו נקרא קובץ השירים, "כל פעם שבורחת ממני מחשבה", עמ' 105. נדמה לי, אבל אינני בטוח שזה השיר הראשון של ויצנברג-ניב שקראתי, והוקסמתי. בכלל, כדאי לפעמים לומר דברים בזכות האינטרנט. לולא האיטנטרנט לא הייתי זוכה להכיר את יהודה, ריקי כהן ומשוררים רבים אחרים. לצערי, מערכת החינוך עסוקה ביצירת איזה קאנון לא ממש ברור של משוררים, וכל השאר – מי יכיר בכלל? אולי חוקרי ספרות או ההיסטוריה של הספרות, שגם יוכיחו איך משורר א' היה מהפכן, ואיך הוא שינה את פני השירה. כן זה שווה דוקטורטים ומעמד באוניברסיטה.

השיר אומר כך:

כל פעם/שבורחת ממני/ מחשבה, …// ואז אני שם/ אותה מולי בכוח/ על הנייר // ואני כמכושף… וגו' זה הרי שיר ארס פואטי מובהק המתאר את תהליך היצירה כמרדף שסופו אלים – האם יש כאן רפרור לסיפור דפנה המיתולוגי ואפולו? ל"א כל תהליך יצירה הוא רדיפה אחרי המחשבה והצמדתה בכוח לנייר?! ושימו לב, הגישה בשיר אפולינית לגמרי ואין לה שיג ושיח עם דיוניסוס ואמנות דיוניסית, למעט אולי סיום השיר "ואני כמכושף מרים ראשי/ כמרים חיי", כי בשיר הדגש הוא על מחשבה, לא על רגש, אפילו מכושף הוא ביטוי לתודעה מודעת לעצמה.

בשלב הזה נדמה לי כבר הצלחנו להבין מרכיב מרכזי, לדעתי, בשיריו של ויצנברג ניב, הגישה האפולינית לאומנות ולשירה. לפי עמדת ניטשה. לפי האינציקלופדיה של הרעיונות " דיוניסיות/אפוליניות" הרי:

"צמד מונחים שהציע פרידריך ניטשה כדי לייצג שתי השקפות עולם ושני אופני עיצוב מתחרים בתולדות התרבות. האפוליניות, המזוהה עם האל אפולו, מייצגת קוטב של רציונליות, צורניות ואיזון. הדיוניסיות נקשרת לדיוניסוס, אל היין והפריון, ומייצגת קוטב של אי-רציונליות, חריגה מגבולות ומשליטה עצמית. דומה כי בתרבות הנרקיסיזם של ימינו, ידה של האופציה הדיוניסית היא על העליונה: הפנטזיה המוקצנת, המונעת על-ידי התשוקה לכוח, היא חלק בלתי נפרד ממבנה התרבות." בקטע הבא מתואר בצורה מדוקדקת מהו האפוליני:

"אפוליניות מתבטאת ביופיו של האל הנערץ אפולו – מידות גופו, חזותו הנאה וסגולת הנבואה שלו. אפולו הוא "אל היפעה", האור, הסייגים שכופה עלינו המידה הנכונה, זו "החירות מהתרגשויות פרא, זו שלוותו רבת התבונה של אל 'הפיעול'" (ניטשה, 1976: 23). אפולו הוא האל התבוני המובהק – אל האינדיווידואליזם, המחפש הכרה בכוח הרצון, התר ללא לאות אחר היפה; היפה הוא המידה הרציונלית שהאמנות שואפת אליה, בניגוד לנשגב, שחורג ממנה ושייך לעולם הדיוניסי."

אפילו השיר על הדולפין שהוא דה אוטומטיזציה מובהקת של תמונת אדם מטייל עם כלבו, נשמרת ה"הרמוניה" המלאה, הסדר והארגון – אין פריעתו של העולם, אין שבירת הסדר והארגון, ולענ"ד זה שיר מודרניסטי לגמרי.

לסיכום

אני אוהב מאוד את שירתו של ויצנברג ניב, יהודה. ממליץ עליה מאוד.

  • *זכה בשעתו בפרס ע"ש ד"ר שבי-יעקב מאור ז"ל, רופא צוללת דקר שטבע יחד עמה.

ויצנברג ייב, י' [2021], כל פעם שבורחת ממני מחשבה, הוצ' ספרי עתון 77, 120 עמודים

2 תגובות בנושא “יהודה ויצנברג ניב

  1. הרשומה שלך כרגיל מרחיבה את עולמי. כפי שציינת, בד"כ קשה למצוא אצל מרבית המשוררים נרטיב/ים ​מרכזיים בודדים המכילים את כל שירתם.
    בשוני ממך כמורה ומבקר ספרות, רק על עצמי לספר ידעתי. בכתיבה שלי אכן משולבים הרגש עם המחשבה (והצורניות). על כך כתבתי פעם את זה:
    https://kankan111.blogspot.com/2018/11/blog-post_9.html

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.