המטופלת השקטה, אלכס מיכאליס

קשה מאוד לכתוב על הספר הזה, מבלי לחשוף צפונותיו, בדש האחורי כתוב בחכמה רבה: " הנחישות הזאת מובילה אותו למסע מפותל לחקר מניעיו שלו – ולחיפוש אחר האמת שמאיים לכלות אותו".
אז אסתפק בכך, ורק אוסיף ש"הוא" הנרמז במשפטים הוא גיבור הסיפור החוקר/המטפל באשה לאחר טראומה קשה.מנהג רע לי, לדברי בת זוגי, אני קורא סופי ספרים די מהר אחרי שהתחלתי לקרוא את הרומן/הסיפור. ברוב המקרים זה חסר משמעות. מרבית ספרי המתח/ הריגול/ספרי טיסה חסרי הערך אינם משתמשים בסוף הרומן ככלי להאיר מחדש את העלילה, כמו בסיפורים קצרים ( או. הנרי, למשל; שופמן או עגנון בטח ובטח צ'כוב וגם קפקא )באמצעות הפתעה, ובכך לעצב מחדש את כל תובנות הקורא וחוויותיו.
במקרה הסיפור הזה, הסיום בהחלט מפתיע ומחייב הערכה מחדש של כל תהליך הקריאה ושל כל מה שיש או אין בסיפור.
הרווח המיידי שלי מידיעת הסוף הוא המרחק האסתטי, או האירוני. מרחק שכל צופה בטרגדיה חווה ומודע לו, כי הוא יודע מראש את סיום המחזה.
הידיעה הזו שלי גלתה לי את תבנית העומק של הרומן, המבוססת היטב על הגדרת עלילת הטרגדיה המסובכת על פי אריסטו. עלילה זה מבוססת על התפתחות עלילתית כפולה – מהתחלה לסוף, רצף האירועים ומהסוף להתחלה – הקורא היודע את הסוף ובעצם " קורא אחורנית" את העלילה.
המספר מתעתע בנו באמצעות "טריקים מבריקים" ואחד מהם הוא "הזמן" האמיתי, מה שקוראים בשפה המקצועית "זמן הסיפר". 
החוויה והענין והעונג האינטלקטואלי מהתחכום של המספר מצפים גם לקורא שאינו " חצוף" כמוני, ההנאה מסגירה של כל החידות, מזיהוי בדיעבד של מלכודות והטרמות.
לטעמי זהו רומן הממשיך מסורת עתיקת יומין של סיפורי בלש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.