איזה שיר נפלא. אגז נזרי – אגזוז שערות ראשי כאיזו פעולת מחאה כנגד האל. יש בפעולה הזו רפרור ממשי לשמשון הגיבור ושערו שנגוז בידי דלילה והנטישה האלוהית אותו, מעין עונש על חרמנותו, של שמשון.
אצל רימון גזיזת השיער מקבילה לויתור לחפש את האל גבוה מאוד, נמוך מאוד, סודי מאוד. יש בבחירה של הר נישא ומערה מוסתרת רמזים אירוטיים, או למצער סמלים זכריים וסמלים נקביים.
הוא מסכם כמובן, בגישה שבגלל נידו את שפינוזה, לכאורה, "לית אתר פנוי מיניה" – אבל הוא רואה בהמצאות של האל בכל מקום, אגו מתחרה, כך זה לפחות נשמע בבית האחרון, מה גם שהבחירה במילה "חמד" מרמזת על תשוקה או תאווה ברורה.
מקור השיר – http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/rimon/17.htm
מקור על המשורר – https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A6%D7%91%D7%99_%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F
תרבות קריאה 