רחל עוזיאל
בובות הבד של אנגלה מרקל
בובות הבד
ששׂחקה בהן
בילדותה
אנגלה מרקל
עולות במדרגות הים
עולות במדרגות המים
קופצות שתי מדרגות
קופצות שלוש מדרגות
יורדות בקפיצה ארבע
חמש מדרגות
וממציאי דלתות הקש
דלתות העץ
דלתות הברזל
הזכוכית
הן נעולות
אין יוצא ואין בא
הן נרדמו ליד ממציא הגלגל
וממציא הכסא
לשבת על הרצפה בצער
לרכב על סוס וַעֲיָרים לבנים
להגיע אל יושבי על מדין
להגיע לצדקת
הדין אל משה ואל יתרו
שעמד שנתן
ושפט לו
לאור עצות
הדִבֵּר פן
והדִבְרה יִבּוֹל
הפעם זו משוררת בת זמננו שנפטרה לפני פחות מעשר שנים. החומרים שלה באינטרנט, לפחות מה שאני מצאתי הם: קינה ארוכה וגדולה על שואת יהודי יוון, שיר מוגן מהעתקה, קטן על הבקר והשיר הזה שנלקח מבלוג של משורר בשם שלמה שפירא. בויקי ישנה "התכתבות פואטית" חלקית שלה עם פדואה טוקאן המשוררת הפלשתינית הידועה, שאינה יותר מצחצוחי חרבות לא מעניינים.
שוב אני שואל – מדוע לא להעלות יצירות למרשתת? מה כבר יפסידו צאצאיה או בני משפחתה? השירים בלאו הכי כסף לא יעשו, שמה ויצירתה יחדרו לתוך המערכה התרבותית בת זמננו, ולא יישארו סמויים מעין.
גם השיר הזה בשל היותו משועבד אידיאולוגית, די משמים במערכת סמליו, למרות קיטוע השורות החדשני שבו.
מקור השיר – הבלוג של שלמה שפירא
ביוגרפיה – ויקי ; לכסיקון הספרות העברית החדשה
Poetry 