הַמְּחֻתָּן אֱלֹהֵינוּ, הַכַּלָּה תּוֹרָתֵנוּ,
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שַׁדְכָנֵנוּ נִקְרָא;
יִשְׂרָאֵל בֶּן חוֹרִין חֲתַן הַתּוֹרָה,
הַר קֹדֶשׁ הַר סִינַי לְחֻפָּה נִבְרָא
לְכוּ נְרַנְנָה, שִׁיר נְשַׁנְנָה, יַחְדָּו בְּמַקְהֵלָה
צַד חָתָן, צַד כַּלָּה – מַזָּל טוֹב! (שוב)
הַמְחֻתֶּנֶת אַרְצֵנוּ, הַכַּלָּה עֲבוֹדָתֵנוּ,
הָרַעְיוֹן הַלְּאֻמִי שַדְכָנֵנוּ נִקֱרָא;
הֶחָלוּץ הָעוֹלֶה חֲתַן הַעֲבוֹדָה,
רָקִיעַ שֶׁל תְּכֵלֶת לְחֻפָּה נִבְרָא.
לְכוּ נְרַנְנָה, שִּׁיר נְשַׁנְנָה, יַחְדָּו בְּמַקְהֵלָה,
צַד חָתָן, צַד כַּלָּה – מַזָּל טוֹב! (שוב)
המנגינה – א. זיטומירסקי
ראשית גילוי נאות – בתו, שלומית בסוק היתה מורתי לספרות בתיכון.
השיר הזה הינו דוגמה מובהקת ליחס של הקדושה שב"בנין הארץ" שעולים רבים עם ראשית המאה העשרים ובהמשכה חשו, כשהגיעו לארץ והחלו לבנות אותה, כל אחד בדרכו וברוחו.
מהשיר עולה שחווית האהבה האלוהית – המיסטית [ מתוארת בזוהר, אצל האר"י ובכתבי מקובלים רבים ] מועתק מהבית הראשון אל הבית השני שהוא בנית הארץ על ידי החלוצים.
אפשר לפתח את ענמין החלוץ, הגבר והיעדרות החלוצה לעומק, אבל סילמן בן זמנו , די לו בשיר שהצליח להתאים מילה במילה את המציאות למציאות המיסטית-המשיחית-משהו.
משיר זה אפשר גם להבין את תשתית תחושת הקדושה של המתנחלים ביו"ש.
מקור – פרויקט בן יהודהביוגרפיה – ויקיואנד
תרבות קריאה 