אֲנִי עָיַפְתִּי, פָּשוּט עָיַפְתִּי,
וְאֵין עוֹד כֹּחַ לָשֵׂאת בָּעׂל.
אֲנִי הָגִיתִי, אֲנִי שָׁאַפְתִּי,
אֲנִי בָכִיתִי – וְאֵין לִי כֹל.
– – –
אוֹרוֹת דָּעָכוּ, קוֹלוֹת לֹא בָאוּ,
תְּמוּנוֹת רָמְזוּ אַךְ… אֲנִי עָיֵף.
צִלְלֵי הַמָּוֶת עָלַי נָסַבּוּ,
וּבָא הַפֶּלִי וּמִסְתּוֹפֵף.
– – –
פתח-תקוה
אחד מאותה קבוצת סופרים שנרצחה יחד עם י"ח ברנר. שיר לא מיוחד, אפילו הייתי אומר בנאלי לגמרי, כולו "אני ואני ואני" ובסופו המלה שמשכה את תשומת לבי – "הפלי".
ה- פלי, שמחד גיסא הכוונה "להטלת מטבע" או אולי לגורל. מן הצד השני המילה פלי משמעה גם פלא, כך שהשורה המסיימת שיר ייאוש, של גיל ההתבגרות הזה מוכתבת שתי מגמות – מחד הגורל ואוי גישה דטרמיניסטית-משהו ומאידך פלא – איזה דבר לא ברור, טרם מובן שרק נרמז, אולי בתמונות.
מקור השיר – פרוייקט בן יהודה – http://benyehuda.org/shats/ayafti.html
ביוגרפיה – https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01391.php
תרבות קריאה 