צבי אלעזר טלר

אָנֹכִי לְצִיּוֹן / צבי אלעזר טלר  

הַאָשִׁיר, אִם אֶחְדַל, זֹאת שְׁאֵלָה קָשָׁה,

מִלְחָמָה בֵין הַשֵּׂכֶל וְהַהַרְגָּשָׁה.

חֲדַל אַל תָּשִׁיר! הַשֵּׂכֶל יְחַוֶּה דֵעַ,

לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?

מְשׁוֹרְרִים לוֹעֲזִים הֵם יָדָם רוֹמֵמָה,

הֵם עוֹשִׂים חַיִל וּמַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה.

בְּשָׂפוֹת עֲשִׁירוֹת יָשִׁירוּ יַעֲשִׁירוּ,

הֵם חַיִּים לְחַיִּים כִנּוֹרָם יָעִירוּ.

וְאַתָּה מְשׁוֹרֵר עִבְרִי בְּשָׂפָה עֲנִיָּה,

שִׁירָה עִבְרִיָּה לְאַחֶיךָ נָכְרִיָּה!

שִׁירָה שִׁירָתְךָ! הַרְגָּשָׁה אוֹמֶרֶת,

כְּצִפּוֹר זֹאת שָׁם בַּיַּעַר מְשׁוֹרֶרֶת;

הִיא תָשִׁיר וְלֹא תִשְׁאַל אִם לָהּ שׁוֹמֵעַ,

אִם יֵשׁ שִׁירָהּ מֵבִין נַגֵּן יוֹדֵעַ.

אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,

זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!

לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,

הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,

וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,

כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?

וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!

מזל שמדי פעם אני מציץ בחדשות פרויקט בן יהודה, והנה נפלתי על משורר זה, שמעולם לא שמעתי את שמעו, לא זכור לי אפילו מאחד מהמאמרים על שירת התחייה . חיטטתי קצת בגוגל, גוגל SEARCH שהוא מנוע חיפוש ל"חוקרים", מאמרים ישנים, לא ממש מצאתי עליו ואודותיו, אבל אני די עצלן, והחיפושים שלי קצרי מועד באשר התשוקה שלי לתשובה עזה מהחיפוש עצמו.

טלר בהחלט פעל וחי  בתקופת ביאליק. הוא נולד לפניו, אבל חי במהלך העשורים המשמעותיים ביותר ביצירת ביאליק השירית – 1890-1914 לערך. עפ"י גרסה אחת נפטר ב- 1914 ואחרת 1924, אבל ובעיקר ככל הנראה לא השאיר רושם רב.

השיר הסנטימנטלי והיבבני משהו חשוב משתי סיבות: הראשונה היא הסוציולוגיה של השירה העברית בעיני כותב השירה. תחושת הנתק מקהל קוראים, כלומר העדר משוב לשירתו וכן התחושה העמוקה שהעברית דלה מאוד ומגבילה את המשורר. [ תודעת ביאליק העמוקה שכנשורר הממציא מלים, מה טוב לא קיימת בשיר הזה].

הדיון הפנימי הפותח את השיר מסביר מדוע השכל ממליץ לא לשיר ואילו הרגש, בוודאי ממליץ לשיר. המשכו של השיר, ובמיוחד סופו מסביר מדוע ולמה ישיר המשורר נטול הקהל, נטול השפה ונטול שמץ הרגשה שמישהו מקשיב לו באמת:

אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,

זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!

לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,

הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,

וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,

כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?

וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!

כך שירת ציון של ריה"ל הופכת בשיר הזה לשירת היחיד המתוסכל שאין קורא לשירתו, אבל ישנה ישות מיסטית וגדולה שמקשיבה לו.


מקור – פרויקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.