גֶּבֶר / מתתיהו שהם
שׁוּב זִנְּקָה הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה וַתַּדְבֵּק אֶת אָהֳלִי הַשָּׁלֵו,
וּבְכָל אֵגֶל דָּמִי חָצְבָה אֲיֻמָּה לָהּ מִשְׁכָּן;
קִבֵּל לִבִּי לְמוּד שִׁבְיָהּ כָּל עָצְבָּהּ הָרַב וְכָל סִבְלָהּ,
וַיְבָרֶך שַׁלְהֲבוֹת-יָהּ עַל הַבְהֲבֵי חִשְׁקָן.
וְשׁוּב פִּתְּתָה-עִנֱּתָה אוֹתִי: אַתָּה עַתָּה הַגֶּבֶר הָאֶחָד,
וּלְךָ , רַק לְךָ הָאַהֲבָה הָעַזָּה נִתְּנָה
עַל מָתְקָהּ וְקִנְאָתָהּ – הָאֲחֵרִים הֵם נְגֹהוֹת לַפִּידְךָ,
מְפַעֲטֵי עֲגָבִים וְקִנְאָה וּמְקַרְטְטֵי שִׂטְנָה.
וּלְךָ, רַק לְךָ הָאִשָּה הָאַחַת בַּנְּצָּחִים – צַחָה וּשְׁזוּפָה,
בְּמִפְרְצֵי קֶצֶף לִסְקַנְדִּנַוְיָה, בְּחוֹלוֹת סַהֲרָה צְהֻבִּים –
כָּמוֹךָ אֶחָד בַּנֵּצַּח: מֵאוֹן שְׁרִירֵי בְּרֵאשִית לִצְעִיר אוֹרַנְגְאוֹטַנְגִּים,
וְעַד נַהֲמַת הַתַּאֲנָה הַקּוֹפְאָה עַל קַרְחֵי הַצִּיר לִזְקַן הַדֻּבִּים.
לפעמים אתה קורא שיר ומבין מדוע כותבו, המשורר, לא זכה לפריצה גדולה כלכך אל הציבור, חובב השירה. כיום, עם האינטרנט ואתרי פרסום שירים, ללא לקטור, ללא עורך קל הרבה יותר, לכאורה.
השיר הזה דווקא עבר עריכה, הוקצע כמו שצריך עד שהגיע ל- 12 שורותיו הסופיות. מבנהו קלאסי, 3 בתים, ארבעה טורים, משקל אנפסט , חריזה אחידה אבגב, וגם מפגש מלות החרוז יוצר משמעות נוספת ומחזקת את תכני השיר.
השיר לכשעצמו פאתטי. חיפשתי אחרי אירוניה ולא מצאתי. לא ברור המשיר אם הוא מתרברב [סובל נורא ] מהתאהבות, מאהבה לאחת והיחידה [ מוטיב רומנטי שכיח עד דכא בספורי משרתות, רומן רומנטי, שירת המאה ה- 19 הרומנטית, אפילו דולצינאה של דון קיחוטה היא האחת ]. הענין הוא בשיר, שלא הגברת היא נושא השיר אלא הסובל, שבזכות סבלו ואהבתו הופך כמעט ל- על אדם נטשיאני, ולא אתפלא אם יש בשיר הזה איזה הדהוד לכך.
לטעמי שיר לא מוצלח
מקור – פרויקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד
תרבות קריאה 