מאיר הלוי לטריס, LETTERIS

את אחי אנכי מבקש

שִׁירָתִי אַחַי כָּעֵת לֹא יִשְׁמָעוּ,

לָמוֹ אֵת שִׁירַי הָרִאשׁוֹנִים שַׁרְתִּי;

אֹהֲבַי וְרֵעַי אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ

לִבָּם לֹא יֶהֱמֶה לִי בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי.

עַתָּה בֵּין הָמוֹן זָר נְגִינוֹתַי נָעוּ

גַּם בִּתְהִלָּתוֹ שִׂמְחַת לֵב חָסַרְתִּי

וְאַחַי הַשּׂרִידִים בְּמוֹ נַפְשִׁי נִקְשָׁרוּ,

אִם עוֹדָם חַיִּים בַּתֵּבֵל נִפְזָרוּ![1]

אני פותח את הסקירה או הבעת הדעה או השרבוט סביב השיר הזה בדבריו של קלוזנר. רבות אני מותקף על כך שהביקורת שלי "אכזרית", שאני מתעלם מהאדם ורגשותיו שמאחורי השיר. הנה לכם דוגמה לקטילה מדהימה של שירת משורר שלמה, בטיעון שגדולתה בהיותה "צינור מעבר" משירת העולם לשירה  העברית. [ לטרוס נפטר ב- 1871, כשנתיים לפני לידת ביאליק, ויתכן שהיה מקור לא אכזב לשירת ביאליק], בבקשה:

יצירתו של לטריס איננה מתאפיינת במקוריות או איכות יוצאת דופן. עיקר חשיבותו בייבוא השירה האירופית הקלאסית אל עולם השירה העברית; רוב שיריו הם תרגומים-עיבודים או חיקויים של משוררים גרמנים, צרפתים ואנגלים. לדבריו של ההיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר, "לטריס נתגלה גם בתרגומים כמשורר אמיתי, אף אם לא כמשורר גדול. (…) יש לו, ללטריס, גם שירים ליריים נאים, שיש בהם רגש אמיתי, צער העולם ולפעמים גם אש-דת. (…) הסגנון של לטריס הוא קל ונעים, והלשון המקראית שלו צחה ורכה; ובזה מתבארת הצלחתו בשעתו: מה שנחשב בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19 כראש משוררי זמנו. ואולם אין בלשונו הפיוטית ביטויים וציורים מקוריים שיהיו נחקקים ונחרתים בלבבות. וזוהי סיבת הדבר, שזמן מועט אחר פטירתו נשתכח מן הלבבות. אד"ם הכהןמיכ"ל וגורדון השכיחוהו מפני שבשיריהם היו עזוז הרעיון ומקוריות המבע גדולים הרבה יותר".

מקצת שיריו המקוריים של לטריס עוסקים בנושאים לאומיים, ואלה זכו להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם שירו "יונה הומיה", שהיה מושר בציבור בכינוסים ובהתאספויות עממיות שנים רבות אחר שהתפרסם. 

האמת, קלוזנר צודק, ובכל זאת מרגש לקרוא שיר מלפני 150 שנים, דובר בשפתך, ללא המורכבויות הביאליקאיות, משהו יותר לכיוון רחל, והפשטות אליה היא נצרכת כמשוררת כדי להשמיע את קולה.  השיר בנוי משמונה טורים המתחלקים לזוגות באמצעות החריזה: אב לכל אורך השיר. התבנית הזו בונה משמעות עומק נוספת לשיר, לתחושת הפירוד הגדולה, ובוודאי יש בשיר התייחסות נרמזות אם לא ישירות לסערה הפוליטית, החברתית, התרבותית והכלכלית שעוברת על יהדות מזרח אירופה ובאוסטריה בה גם חי. בחייו על פי ויקי, הוא היה דוגמן-בית של "התלוש" שפיתח אח"כ ברקוביץ. [ ראה פתח דבר לספרו של שקד על הסיפורת העברית, 1889-1980] , נע ונד ממקום למקום ללא קשר עמוק במיוחד, כאשר שכלו וידיעת הלשונות שלו מצליחים לפרנסו בקושי רב.

אני מעתיק לכאן קטע קטן מדברי עמינדב דיקמן על לטריס כמתרגם, דברים המצביעים על קלוזנר כקצת פרובינציאל חסר השכלה כללית –

אם תצליחו להגיע לספרים האלה [ דורש מינויים, חלקם בתשלום ] תקראו, זה מרתק.


מקור – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד,

שקד, גרשון – הסיפורת העברית 1880-1980, [1976]

זמן יהודי חדש, כרך 3, עמינדב דיקמן – עמ' 94 ואילך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.