לילי זלוף

סִלחי אִמי / לילי זלוף

 
אחוזַת רַעד אֹמַר
יום יָבוא אִמִי
והשלום יגיע גם למחוז קברךְ
אז אֶשק למצח מצבתךְ
רֵיחַ עפרךְ יְעורר רֶגש אֱנוש
בלֵב של אֶבן

עירַק שנולדנו בּהּ לְדורות
בְּאַדמתהּ רֶחֶם תשעת יְרָחַי
אני שהייתי יַלדה בּעֵת מוֹתךְ
סִלחי אִמי עַל שֶנָדדתי

יוֹם יָבוא ואֶחֱקֹק מֵחָדש שמךְ
בּעלֶה הֲדס
רְווּי בְּמי הפְּרת והחִדֶקל. 

יש לי חבר ממוצא עיראקי שתמיד מבטא את הגעגוע הבלתי נסבל שלו למקור מחצבתו, כמעט באותן מלים של לילי זלוף, הבית האחרון. גם הוא ומשפחתו הותירו מאחור את כל תרבות המופת היהודית שיצרו במשך אלפי שנים, למען החלום הציוני.

השיר בפני עצמו עדין, צנוע. חף מסנטימנטליות מופרכת, אלא כולו ביטוי של געגוע עמוק לאם, לקברה ולרצון העז לנשק את המצבה. השיר גם במבנהו צנוע מאוד, אופייני לשירת במאה העשרים שזרקה את הפרוזודיה לכל הרוחות [ השפעות פוסט אלתרמניות], וראתה בקיטוע שורות את עיקר המלאכה השירית, אם כי בשיר הזה בבית הראשון ישנה "הגררות" לצורת הפתגם –

"רֵיחַ עפרךְ יְעורר רֶגש אֱנוש
בלֵב של אֶבן"

זו בעצם מהותו המרכזית של השיר, העפר וריחו , אבן המצבה ומצחה של הדוברת "רווי במי הפרת והחידקל".

אני מצר מאוד על כך שמתוך 3 ספרי שירה השיר הזה הוא היחיד שמצאתי, במכללת הרצוג ואצל בלפור חקק. חבל.

אם במשרד החינוך נערכים לרה-ארגון של השירה שילמדו תלמידינו, מן הראוי והמומלץ שלילי זלוף תצורף לרשימה.


מקור השיר – מכללת הרצוג – דעת

ביוגרפיה – מאמר ב'הארץ' דעת ויקיואנד

מאמר על שירתה –בלפור חקק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.