הַגַּנָּב / שמעון פרוג
נִמְצָא הַגַּנָּב – וְחָמָס בְּיָדוֹ
קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,
וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן :
" קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"
וּמִי הוּא הַשׁוֹדֵד? – בֶּן שְׁמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר
וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.
וְקוֹרְאִים מִקְצַה הַגַּן עַר קָצֵהוּ
הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׁ :
"מֻתָּר לִקְרֹעַ אוֹתוֹ כַדָּג,
לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"
וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: – "קְרַע! קְרָע"
הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: " כָּרָאוּי!…
כָּרָאוּי… כָּרָאוּי… כָּרָאוּי!"…
וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,
שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ
וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: – "אֱכֹל
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"…
קראתי את השיר בכזו שמחה, כמה שמחת חיים, חיבור עמוק לטבע ו"יחסים אקולוגיים בריאים" בין האדם לבין הטבע. הסיפורון מצחיק – כי הגנב שכל היער חיפש הוא רק ילד בן חמש, וההקטנה ממשיכה "בנו של שמריל הסנדלר" , כלומר האיטימיות העמוקה שבהכרת הילד והוריו. כל הג'וקים, התלועים והעופות, כולל היונה רוצים לענשו, אבל רק העץ אומר – קח עוד ממתנת אלוה.
ברור לכל בר בי רב שתמונת היסוד היא גן העדן, האכילה מעץ הדעת והנמכתה או המרתה לשיר מתוק, באמת ומקסים, של קמץ אגוזים. אפילו הסיום, בעל השורה המוכפלת "מתנת אבינו יוצרנו" לא מצליח להעטות על שיר זה אווירה קדושה, אלא מחזק את היסוד הבסיסי של שמחה, היות בטבע והנאה מהטבע.
השיר בן 4 בתים, אבעה טורים בכל בית. תבנית החריזה היא – אבגב , כלומר, השורות הזוגיות חורזות. בבית הרביעי ישנה הכפלה של השורה האחרונה, כמו להדגיש שהאגוז הוא מן "המותרים". [ מעניין אם האגוז הוא זה הנקרא אצלנו אגוז-מוח, שפנימו דומה לצורת המוח האנושית?, ואז זכינו בעוד בדיחה קטנה וחשובה].
אהבתי מאוד מאוד את השיר.
מקור – פרויקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד
תרבות קריאה 