ישראל אפרת

תַּעֲלוּמָה / ישראל אפרת

לְכָל אָדָם יֵשׁ חֶדֶר

עָמֹק בַּלֵּב

שָׁם לֹא יַזְמִין אוֹרֵח.

עָמֹק בַּלֵּב, בִּדְבִיר

הַצַּעַר

יַעֲבֹד אֱלוֹהַּ בְּשִׂמְחָה.

שָׁם לֹא יַזְמִין אוֹרֵחַ,

שָׁם לֹא יַזְמִין עַצְמוֹ –

איזה שיר מקסים, שיר המחבר כמובן בין אדם לבין אל, או יוצר אנלוגיה בין לב האדם לבין קודש הקודשים, דא עקא שלקודש קודשים הכהן הגדול נכנס בימי כיפור, ללב בו אלוה עובד בשמחה, אדם לא יכנס, ללבו שלו.

התפנית הזו מענינת, מפני שבבית הקודם בדביר – עמוק בלב – הצער אלוה יעבוד בשמחה, כמו הצער הינו תנאי לשמחת האל? אכן, תעלומה, ומהיכן יודע הדובר על החדר הזה, שגם הוא אינו מוזמן לבקר בו, למרות שאינו אורח?

או אולי, החזרה פעמיים על הדרת האורח מקודש הקודשים בגופו הופך גם את האדם ל"אורח" בגופו, כלומר איזו תפיסה דתית ידועה שהגוף הוא משכן לנשמה אותו יסוד אלוה ממעל הנמצא בכל אדם, משכון, הלוואה או מתנת חיים, ולכן גם האדם שקיבל מתנה זו מנוע ממנה.


מקור – פרויקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.