יעקב לרנר

אַחֲרֵי מוֹתִי – יעקב לרנר

וְהָיָה כִּי יִדְעַךְ הַנִּיצוֹץ הָאַחֲרוֹן בְּלִבִּי

וְאַחֵר לֹא יֻצַּת לְהָאִיר אֲפֵלַת חֲדָרָיו

וּכְקֶרַע עֲנָנָה יְתוֹמָה בְּעַרְבוֹת הַשַּׁחַק

תְּשָׂרֵךְ נִשְׁמָתִי עֲנִיָּה בֵּין חוֹמוֹת-עֲרָפֶל :

וְיוֹמִי וְלֵילִי יִתְמַזְגוּ בִשְׁתִיקָה זוֹעֶמֶת

וְהָיוּ לְמִדְבַּר שִׁמָּמוֹן בְּלִי רֵאשִׁית וְאַחֲרִית –

אָז אֶפְרֹשׁ, עֲרִירִי וְנֶעְכָּר, לְזָוִית נִשְׁכָּחָה

וְאוֹצִיא בִדְמָמָה אַחֲרוֹנַת-אַנְחוֹתַי – וְאֶדֹּם…

וְחָתְרוּ אֲנָשׁיִם וּבָדוּ פִתְרוֹנִים לְמוֹתִי –

וְקָבְרוּ אֶת סוֹדוֹ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה…

תר"ע

–

אחרי מותי – ח"נ ביאליק

אַחֲרֵי מוֹתִי

לזכר N.

אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!

וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –

נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,

וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ

אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,

וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,

אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,

סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,

נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,

אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!

וְצַר מְאֹד, מְאֹד!

כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,

דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,

אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,

כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,

כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;

וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ

וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –

וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,

אַף לֹא-בָא!

וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!"

תרס"ד.

לא בכדי הבאתי את שני השירים בעלי אותו השם, ששירו של לרנר מרפרר ישירות לשירת ביאליק השלמה. יש הבדל של 6 שנים ביניהם, שירו של ביאליק מ- 1903 ושל לרנר מ- 1909.

ניתוח מקורות ההשראה של ביאליק על לרנר זה נמצאים בשיר של ביאליק "אחרי מותי". אבל כמה מוטיבים חזקים כמו: ניצוץ, נשמה, חושך, קורבנות ואומללות, "מאחורי הגדר". נשאלת השאלה – מה מיוחד בשיר של לרנר – אצל ביאליק המוות מטאפורי, ולא חסר השיר במטאפוריקה "מינית-משהו" נימה-דודה, קול המזמרה [ גבעולי אשתקד"] אולי מות היצירה או כוח היצירה, ואילו אצל לרנר אין סקס! התהליך היצירתי אינו מתקיים בשיר, אלא השיר מרפרר לשירו של הגדול, ומשטיח אותו לגמרי בהומאז', עיבוד, שלו, למרות שבטור האחרון הוא רומז אל "מאחורי הגדר" של ביאליק, הסיפור מלא הסקס, המין, התשוקה והסימבוליקה הפאלית המובהקת.

כך או כך, מרתק לקרוא מה כתב עליו שטיינברג, בהפועל הצעיר: