יוסף שריג

תפוח בגן

מה נאה ויפה,

עגלגל ונאווה

תפוח זהב.

   *

בא הרוח,

עננים,

והשמים שחורים,

אך התפוח שלנו

   *

איננו פוחד,

הן הגשם לצון לו חומד!

והגשם בא וגידל את תפוחנו

ונאכלהו יחד כולנו.

   (בן שמונה)

שיר מקסים, פשוט ישיר מאוד, לכאורה ללא מורכבויות, אבל עולה השאלה – האם יש לקרוא שיר זה לפי "הגיל הכרונולוגי" של הכותב, או כיצירת אמנות שגיל יוצרה, לא הכי חשוב?

השיר מלא. הבית הראשון המהלל את התפוח , ולא סתם תפוח כי אם תפח זהב [ תפוז?]

ישנו גם חרוז מודרניסטי – נאווה וזהב, המחדד את יופי התפוח.

הבית השני מעלה את תמונת החרדה, המכמעט סטריאוטיפית מהילמו של היופי הזה [ גירוש גן עדן, ידיעת השבריריות של החיים]. גם פה בחריזה הדקדוקית, שורה 2 ו – 3 ממצה את תחושת הפחד הנורא. התמונה הסטריאוטיפית הקושרת ענן שחור באסון כבר אצלו בתודעה.  וכך אנחנו מגיעים לבית האחרון – שהוא פירוק החרדה מהענן השחור, לעג עמוק לחרדים מפני הגשם והסערה, שסופם צמיחה ומזון.

רק כדי להשוות, הנה שיר שכתב בבגרותו בשם תפוח הזהב

תפוח הזהב / יוסף שריג

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ.

 לֹא בְּעֵינֵי תֹּם, אֵינְךָ יֶלֶד.

חָשַׁבְתָּ – הַכֹּל שָׁרוּי, הַכֹּל רָשׁוּי

תַּפּוּחַ זָהָב בְּעֵינֶיךָ הָיִיתָ

מֵצִיץ בְּעַלְוָה יְרֻקָּה, שְׁלֵוָה.

רֵיחוֹ עֵדֶן וְטַעֲמוֹ רָוֶה…

הַבֵּט שׁוּב.  הִתְרַכֵּז, צַמְצֵם –

פְּנִימָה פְּנִימָה,

               שָׁחוֹר, הָא?

שָם, בַּתּוֹךְ, תּוֹלַעַת חֶרֶשׁ

מָסוֹס עִקֵּשׁ טוֹוָה.

שָׁם מָסוֹס טוֹוָה, מַרְעִיל הוּא,

אֵד הַקֶּטֶב גָּח.

הֵיכָן הָיִית, תּוֹלַעַת?

– – – הִנֵּה גָּדַלְתָּ וּבָאתָ בֵּין הַבְּרִיוֹת,

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.  שָׁלַמְתָּ בְּעֵינֶיךָ…

וַאֲרֶשֶׂת חוּץ, רַחֲבַת מַעְגַּל עֵינַיִם, מִשְׁתָּאָה

קְטֹרֶת-מִנְחָה לְצִדְקוֹתֶיךָ.

כְּפֶרֶא לֹא לֻמַּד רַצְתָּ אֹרַח

סוּפָה כְּגַלְגַּל הִדְהַרְתָּ קוֹצִים…

וּלְאָחוֹר, שׁוֹטֶה, הֵצַצְתָּ?

וּפְנִימָה, אֱוִיל…  מָתַי הִסְפִּיק הַזְּמַן?

עַכְשָׁו, שׁוּב, בְּשֶּׁקֶט.

הַמִּיקְרוֹסְקוֹפּ:

שָׁחוֹר שָׁחוֹר, עֲשַׁן הַתֹּפֶת,

אֵשׁ שְׁקֵטָה תִּבְעַר

שָׁם הֲמוֹן שֵׁדִים, הָמוֹן,

בְּלַחַשׁ שָׁם יִסְעַר:

תַּיִשׁ וְיַנְשׁוּף…  וְגַם דַּיָּה (וּמַה?

וְכִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמִּלְחָמָה?)

בְּנַחַת הֵם.  זְמַנָּם

נִרְאֶה נָתוּן לָהֶם.

בְּפֶתֶל הַתּוֹלַעַת שָׁם,

יַרְחִישׁוּ רֹאשׁ, זָנָב.

שֵׁן תַּבְהִיק, חִיּוּךְ עָקֹם

– הֲכְּבָר שֶׁלָּנוּ, אֶחָא, יֶלֶד תֹּם?

– כֵּן, רֵעִים לְבשֶׁת,

כִּי מֵאָז נוֹלַד

(בֵּן זָכָר) שֻׁבַּץ

לְכֶתֶר זֹהַר חַד

וְחֵטְא דָּבַק בְּנָעֳמוֹ

וְסַנְדְּלֵי פְּנִינִים שֶׁל תְּכֵלֶת

דָּם נָטְפוּ, פְּנִינִים שֶׁל דָּם.

(סוֹף מִיקְרוֹסְקוֹפּ).

הַקְשֵׁב…

עַכְשָׁו תּוּכַל בְּשֶׁקֶט

לְהָסִיר אֶת הַקְּלִפָה.

נָא, הַשְׁלֵךְ קוּרֵי זָהָב.

יוֹדְעִים אָנוּ הַכֹּל,

אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, הַכֹּל.

עִם הַרְבֵּה מַזָּל,

אֶל הָעֹקֶץ תֵּעָקֵד.

וּקְלִפָּתְךָ קְרָעִים,

פַּלְגֵּי זָהָב דַּלִּים

מֵעֵרֻמְךָ הַמְרֻבָּב.

אֶל הַמַּצְרֵף תָּבוֹא,

הַשְׁפֵּל הָרֹאשׁ, כָּךְ.

אוּלַי יַלְבִּישׁ פִּלְחֵי תַּפּוּחַ

מֵחָדָשׁ.

יום כיפור, תש"ל


מקור השיר – פרויקט בן יהודה

ביוגרפיה – שירה עובדת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.