[ד]
נֶקֶב מַחַט אֵין עֵינוֹ צַר / לִהְיוֹת רָחָב לִשְׁנֵי אוֹהְבִים –
כֵּן רֹחַב עוֹלָם כֻּלּוֹ צַר / מֵהָכִיל לִשְׁנַיִם אוֹיְבִים.
[ה]
מֶלֶךְ וְאֵשׁ שָׁוִים בְּכָל עִנְיָן, / אִם תִּרְחֲקָה – תִּצְטָֽרְכָה לָהֶם.
אִם תִּקְרְבָה – הִשָּֽׁמְרָה מֵהֶם, / פֶּן יִשְׂרְפוּךָ חִישׁ בְּגַחְלֵיהֶם!
ברור שאם יש לאחד בן כמו הרד"ק, תתקשה לצוף אל התודעה ולהפוך לשם ידוע, כמו שאם חברך הוא ראב"ע, אז הוא יופיע אצלך בביוגרפיה, אתה אצלו- בספק 🙂
שני המכתמים יפהפיים, מבוססים כמובן על אנלוגיה או השוואה, והרחבת השדה הריאליסטי לשדה אלגורי או מטאפורי. השימוש ב"ריאליזם" ו"מטאפורי" [פנטסטי?] זורם ללא בעיה, ובעצם משפיע על הקורא, שאינו שם לב ל-אולי מופרכות הסימנים – וקורא רק את "המסר". הלשון היא הכלי, האמצעי ולא מטרת המשל, כמובן.
כך במשל ד'
עין המחט אינה צרה [ נשען על הפתגם "עין צרה או עינו צר = ביטוי לקמצנות], הוא נקרא בשיר "נקב מחט" ולכן, עינו צרה/לא צרה וכו'
המשל השני ה' – קצת פחות "מבריק" כי חיבור מלך ואש אין בו יסוד פנסטי כמו במשל על העין. הוא נשמע כמו עצה טובה ל"עקרת הבית".
אין לי מושג אם השם חור המחט, חריר המחט, נקב המחט כ"קוף המחט" מוכר היה בזמנו של קמחי. אבל בזמננו זה קוף המחט [ מהאות קופא היווניתשצורתה חור ] והרמה הלשוןנית-משחקית עוד עולה מדרגה.
מקור – פרוייקט בן יהודה
יוסף קמחי – ביוגרפיה – ויקיואנד
ספר שקל הקודש – במהדורה אלקטרונית, – אינני בטוח שכולם יכולים לקרוא, לי יש מנוי שמאפשר לי להכנס להרבה ספרים מסוג זה.
תרבות קריאה 