יוסי שריד

מָה לַעֲשׂוֹת, זֶה קָרָה, 
עָשִׂיתִי בַּמִּכְנָסַיִם. 

לֹא הָיוּ בַּגַּן בְּגָדִים לְהַחְלָפָה 
אֲבָל הָיְתָה בֻּבָּה גְּדוֹלָה, 
שֶׁאוֹתָהּ הִפְשִׁיטוּ 
וְאוֹתִי הִלְבִּישׁוּ 

"בֻּבָּה-יוֹסִי, יוֹסִי הַבֻּבָּה", 

מֵאָז אֲנִי בּוֹדֵק אִם אֵין 
חוּטִים בְּגַבִּי. 

אֲנִי לֹא הַבֻּבָּה שֶׁלָּכֶם, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר. 

אוקיי ברור לנו מאוד שאתה לא הבובה שלנו. הבובה של מי אתה? של הגננת? של הזכרון? של ההקשר בו אתה חי?

כצפוי, באמת כצפוי, מאדם מודע לעצמו, שנון, אירוני, רב אומן ורטוריקן בחסד עליון, באמת, שיר כזה רק יוסי שריד יכול לכתוב. שריד נולד ב- 1940, שנה אחרי תחילת השואה באירופה, ושם משפחתו נגזר מתפיסת האסון הנורא שקרה, הוא בהחלט ראה עצמו שריד ופליטה ליהדות אירופה שהושמדה.

אני רוצה להביא שיר אחר, שמצוטט באינטרנט יותר מפעם – עוד שיר חכם, קשה עם מבט עצמי אכזר מאוד, אך גם אירוני מובהק:

CCF25082010_00000

מקור השיר – הבלוג של רן יגיל / מקור שיר שני – אלי הירש קורא שירה

ביוגרפיה – ויקי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.