חנה סנש

גַּרְעִין / חנה סנש

גַּרְעִין נָפַל, נִזְרַע, גַּרְגִּיר צָהֹב,

לֹא בֵּין סְלָעִים, לֹא עַל מִרְצֶפֶת רְחוֹב.

קִלְטִי אוֹתוֹ – שִׁכְבַת עָפָר שָׁחוֹר,

כַּסִּי אוֹתוֹ מִפְּנֵי לַהַט וּכְפוֹר,

גַּרְעִין חַיִּים סְגוּרִים בְּתוֹךְ קְלִפָּה.

מִסּוֹד אֵין-סוֹף, גַּרְגִּיר קָטָן, טִפָּה.

תַּחַת עָפָר נִלְחָץ, יְחַכֶּה לְרֶמֶז,

לְאוֹת אָבִיב, לְקֶרֶן-אוֹר, לְשֶׁמֶשׁ,

לְיוֹם.

24.12.1942

אני קורא שיר זה, אופטימי עם הסתייגות ממש ברורה – 

תַּחַת עָפָר נִלְחָץ, יְחַכֶּה לְרֶמֶז,

לְאוֹת אָבִיב, לְקֶרֶן-אוֹר, לְשֶׁמֶשׁ,

לְיוֹם. [דגש במקור]

למרות שתנאי השרדותו הובטחו מראש, שכבת עפר שחור, המרמז על אדמה בעלת איכות גבוהה [ בזלת, שפע של חומרים מזינים, גשם..], עדיין הוא לחוץ, עדיין הוא מלא סוד אין-סוף. ברור שקפיצה אנלוגית און מטאפורית תדבר על הריון, או כל מצב של הטמנת זרע, התחלה של משהו לא ברור.

בשיר יש 9 שורות, האחרונה מודגשת "ליום" מה שמזכיר את הצירוף "ליום פקודה", כלומר ויתכן שאין זה שיר חקלאי ממש, אלא אלגוריה למציאות אחרת. [ היתכן? כי השיר מתפרסם שנתיים לפני הצניחה[1944] ושנה לפני שהצטרפה לצבא הבריטי [1943], ברם, אבל, אולי אנחנו יודעים שרעיונות מלאי תעוזה לוקח להם זמן להתבשל לעומקם ועד לביצועם. היתכן ואותו זרע הוא המחשבה, הרצון… שהרי ועידת ונסה התקיימה ב- 1941 אנחנו ב- 1942, הידיעות הנוראות כבר הגיעו לישוב בארץ.

ליד שיר זה אני רוצה להזכיר שיר אחר, של טשרניחובסקי, "ראי אדמה"

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ … לֹא עוֹד

פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,

גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

הבית הראשון של שיר מלא ביאוש, באכזבה ובצער. חשוב בעיניי הוא הפירוט המדוקדק של סוגי הזרעים שנזרעו באדמה. אבל אותה תחושה בסיסית של ברכה שתצא מהאדמה . 

---

מקור – פרויקט בן יהודה

ביוגרפיה ושיר נוסף – שאלות של תרבות

ראי אדמה, טשרניחובסקי – פרוייקט בן יהודה