אוֹכֵל
מַדָּף מַה הוּא אוֹכֵל אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה לַנֹּעַר
כָּל מַדָּף אוֹכֵל וְתָנָ"ך פֵּרוּשׁ גּוֹרְדוֹן
פֵּרוּשׁ קָסוּטוֹ פֵּרוּשׁ פַּפּוֹרִישׁ כָּל
מַדָּף נוֹרְמָלִי אוֹכֵל בְּלִי הִתְנַגְּדוּת כְּמוֹ
שֶׁמַּכְרִיחִים יֶלֶד לִבְלֹע נָחָשׁ.
גילוי נאות – את לסקלי הכרתי גם באופן אישי, לא חיבבתי אותו מעולם, ולכן הכרותנו הסתיימה מהר מאוד.
לגבי השיר החביב והפשוט הזה, הרי בסיסו הוא האנשה והפעולה המרכזית בו אכילה או האבסה עצמית או אכילה ללא ביקורת עצמית.
המיוחד בשיר הוא הסתירה בדימוי הסוגר את השיר – מדף נורמלי אוכל בלי התנגדות כמו/ שמכריחים.. אוקסימורון בסיסי, מה שמעלה את השאלה – האם המדךף הוא הדובר בשיר, ומיהו הילד שהכריחו אותו [ אני גם נזכר בנסיך הקטן ובציור הנחש בפתח הספר.
כך או אחרת, זה שיר העוסק בתרבות מילולית, בפשוט ובקל וב"מובן מאליו" עד שמגיע החריג, יוצא הדופן והמפחיד – אותו יש להכריח על מנת שייאכל.
מקור השיר [ יש שם עוד שירים ] עכבר העיר
ביוגרפיה – ויקי , לכסיקון הספרות העברית החדשה
יואב איתמר – על שירת לסקלי [מומלץ מאוד], יקום מקוון
תרבות קריאה 