| יְחִידָה רַעְיָה גַּל נָעוּל גַּן רָוֶה |
| הַלְּלִי יוֹצְרֵךְ לְבָבוֹת בּוֹחֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| הַיָּפָה בַנָּשִׁים כַּלָּה כְבוּדָה |
| נָעַמְתְּ מְאֹד מִכָּל כְּלֵי חֶמְדָּה |
| מִזָּהָב מִפָּז מֵאֹדֶם וּפִטְדָה |
| בְּעֵינֵי כָל רוֹאַיִךְ אַתְּ נוֹשֵׂאת חֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| וּדְמוּת פָּנַיִךְ רַעְיָתִי הֵן יִדְמוּ |
| לְיָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶן יוֹמוֹ |
| בָּרוּךְ הָאֵל שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ |
| בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וַיֹּאמֶר לִמְצוֹא חֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| הֲלֹא אֲבַקֵּשׁ לָךְ בֵּית מְנוּחָה |
| תּוֹךְ נְוֵה שָׁלוֹם בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה |
| כַּבֵּד אֲכַבְּדֵךְ מְאֹד בְּמִנְחָה |
| הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ יָפָה וַהֲגוּנָה |
| עַל מָה וְעַל מַה דּוֹדַי לָךְ אֶתְּנָה |
| רַבּוֹת בָּנוֹת אַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה |
| שֶׁקֶר הַיֹּפִי וְהֶבֶל הַחֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| מַהֲרִי בֹּאִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי |
| אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי |
| וְלָקַחְתְּ מִיָּדִי אֶת בִּרְכָתִי |
| אִם נָא כִי מָצָאתִי בְעֵינַיִךְ חֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל הֵנָּה |
| שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל לֵאָה וְחַנָּה |
| לִקְרָאתָהּ הַבָּנוֹת צְאֶינָה וּרְאֶינָה |
| כְּלִיל תִּפְאֶרֶת לְרֹאשָׁהּ לִוְיַת חֵן |
| כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה |
| אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן |
| דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִגִּזְעוֹ מָשִׁיחַ |
| בְּשִׁירָיו וּשְׁבָחָיו לָךְ יְשַׁבֵּחַ |
| שִׁיר לַמַּעֲלוֹת שִׁיר לַמְנַצֵּחַ |
| לְדָוִד מִזְמוֹר דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן שִׁיר |
שיר היפהפה הזה הינו פיוט לחתן וכלה, בה הכלה מתוארת במיטב המליצות האפשריות בשפה העברית, מושווית כמובן לנשים הגדולות של התנ"ך, בעצם למיתוס הנשי המושלם. השיר חדור בתשוקה מינית אבל גם בתשוקה רוחנית גבוהה, כלומר אפשר גם לראות בו שיר ל"כנסת ישראל", במיוחד שחלק מהנשים המוזכרות הן בקבלה ספירת שכינה, ספירת הכלה האלוהית המכילה-כל בעשר הספירות.
מקור השיר – הזמנה לפיוט
ביוגרפיה – הזמנה לפיוט, אפרים חזן, ר' דוד חסין; ויקיואנד
ה
תרבות קריאה 