גילה אוריאל

אובדן 
אחת אחת נעלמות מנוף חיינו 
דמויות- יקר נאהבות 
שהכרנון לאורך כל ימינו 
בשנים טובות וכאובות. 
כמו עלי שלכת טרופה 
נושרים סביב לבבות 
וכמו עצים קורסים בסופה 
נגדעות אהבות. 
שדרת חיינו הדואבת 
נותרה ללא אהבה 
ורוח אבל דובבת 
מלות של תפילת אשכבה. 

אסטה הפעם ממנהגי, ולא אתייחס לשיר. הבאתי אותו כי הוא בין הבודדים שמצאתי ברשת. אבל, הוא הובא בהקשר של מספד שכתב בלפור חקק בו השתמש במלות חיבוב הנובעות ככל הנראה מהכרות אישית, ומבטיח כך: "את גילה היוצרת האהובה על כולנו לא ניתן לשכוח. ואת שיריה נשורר ונקרא, כי הם זכרונה. חכמינו אמרו: "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם". וזה דינם של המשוררים. שיריה של גילה הם זכרונה." [1] לפי המצב ברשת , לפי רמת ההכרות אתה של אנשים כמוני [חובבי שירה] אלה היו "קלאם פאדי" בעברית – מילים ריקות.

כך לצערי הם פני הדברים עם משוררים רבים, שמקשקשים על קברם קשקושי נמלצות, אבל בפועל לא עושים דבר באמת.

אם השיר הזה מסמן במשהו את יצירתה, אז אין באמת מה לטרוח, אבל אם אין על מה לטרוח, למה להגיד שכן?

ברשת מופיעים תרגומים של שירים שתרגמה גילה אוריאל:

שאי שלום, של לורד ביירון [2] הינו דוגמה אחת. בזמרשת יש תרגום של הופמן וכיו"ב.


מקור השיר – מספד שכתב בלפור חקק

ביוגרפיה – ויקי

[1] מספד, ראה לעיל [מקור השיר]

[2] תרגום בשירונט

[

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.