אובדן
אחת אחת נעלמות מנוף חיינו
דמויות- יקר נאהבות
שהכרנון לאורך כל ימינו
בשנים טובות וכאובות.
כמו עלי שלכת טרופה
נושרים סביב לבבות
וכמו עצים קורסים בסופה
נגדעות אהבות.
שדרת חיינו הדואבת
נותרה ללא אהבה
ורוח אבל דובבת
מלות של תפילת אשכבה.
אסטה הפעם ממנהגי, ולא אתייחס לשיר. הבאתי אותו כי הוא בין הבודדים שמצאתי ברשת. אבל, הוא הובא בהקשר של מספד שכתב בלפור חקק בו השתמש במלות חיבוב הנובעות ככל הנראה מהכרות אישית, ומבטיח כך: "את גילה היוצרת האהובה על כולנו לא ניתן לשכוח. ואת שיריה נשורר ונקרא, כי הם זכרונה. חכמינו אמרו: "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם". וזה דינם של המשוררים. שיריה של גילה הם זכרונה." [1] לפי המצב ברשת , לפי רמת ההכרות אתה של אנשים כמוני [חובבי שירה] אלה היו "קלאם פאדי" בעברית – מילים ריקות.
כך לצערי הם פני הדברים עם משוררים רבים, שמקשקשים על קברם קשקושי נמלצות, אבל בפועל לא עושים דבר באמת.
אם השיר הזה מסמן במשהו את יצירתה, אז אין באמת מה לטרוח, אבל אם אין על מה לטרוח, למה להגיד שכן?
ברשת מופיעים תרגומים של שירים שתרגמה גילה אוריאל:
שאי שלום, של לורד ביירון [2] הינו דוגמה אחת. בזמרשת יש תרגום של הופמן וכיו"ב.
מקור השיר – מספד שכתב בלפור חקק
ביוגרפיה – ויקי
[1] מספד, ראה לעיל [מקור השיר]
[2] תרגום בשירונט
[
תרבות קריאה 