גב' שייקספיר, רוברט ניי

פיוט או פרוזה? דמיון או מציאות? דימוי או דימיון?

הספרון המקסים הזה, שהוא אוטוביאוגרפיה דמיונית לגמרי , הוצ' כתר, 2000, תרגמה מאנגלית ג' אריוך, מתאר שבוע אחד בחייה של אן התאוויי, השבוע היחיד בחייה בו היתה בלונדון וביקרה את בן זוגה הידוע, מר חיוך, ויליאם שייקספיר.

השבוע הזה, ובעיקר היום הראשון בו פגשה בו משמש כתמריץ [קטליזטור] להעלאת כל אירועי חייה "כמות שהם" על הכתב, במחברת שקיבלה מבתה, סוזנה [הבת האהובה והחכמה] כשהיא משתמשת בעט הנוצה של ויליאם שייקספיר.

הסיפור מתפתח באיטיות רבה, כשאן עסוקה מחד גיסא להצביע על הכשלים של בעלה. הספר פותח בדימוי של אן ליום קיץ, שאח"כ מתברר שזה דימוי למאהב התעיר של שייקספיר, ודיון רטטני ובלתי פוסק בדימוי – הפיט – הלא הגיוני לדעתה, במשחקי המלים שתפקידם לכסות את המציאות ובתכונת השקרנות הבסיסית של שייקספיר, לומר ההפך. אם נשאל לאן הוא הולך, היא מספרת, הוא יגיד ל – X ולא ל- Y אליו באמת הלך.

כלומר, אפשר בהחלט לקרוא את הספר כספר ארס-פואטי הדן בסוגיות עמוקות של כתיבה, של אבחנות בין שירה לבין פרוזה, ביו ריאליזם לפנטזיה, בין אמת לבין שקר. יתרה מכך, באחד הפרקים לקראת סופו של היומן הזה, מתואר תהליך יצירת חלק מהטרגדיות הגדולות של שייקספיר כחלק ממשחקי המין שלו ושל זוגתו, בהם הוא והיא משמשים לחילופין בתפקידי גבר-אשה ושמות הדמויות במשחקם הם אופליה, גב' מקבת וזו רק דוגמה קטנה.

"חילול הקודש" זה לא , אלא מבט אירוני ומפוכח על ההערצה המוגזמת ליצירת שייקספיר, אולי. ניסיון להציג את הדמות המושפלת לה ציווה את המיטה הפחות משובחת , החלק השלישי של יומן זה מתאר בפרוטרוט מהי המיטה הזו ומה נעשה בה, אשתו, שכידוע היתה מבוגרת ממנו ב- 8 שנים והרכילות טוענת שהוא התחתן אתה בגלל שנכנסה להיריון, כמו "סידרה אותו".

אני קראתי ולא הפסקתי לצחוק. הן בגלל האלוזיות הבלתי פוסקות ליצירות שייקספיר השונות והצגתן באור "הטבעי" והריאליסטי שלהן, שזו אחת ממטרות-העל של המחבר המובלע, רוברט ניי, הבאה לידי ביטוי בדיונים המשעשעים על פיט, ריאליזם דימוי ודימיון,וכן בגלל המבט אל האשה, זו שלכאורה מכירה את שייקספיר מ"תוכו". אבל ניי "משחק" אותה ב"הפוך על הפוך" שהרי אן לא ממש מכירה את בעלה, שעזבהּ ועבר ללונדון, עיר הרפאים היא קוראת לה, והיא אף אומרת, בשלב מסויים "והרי אני לא מכירה אותו", כך שהידיעה הפנימית על תהליכי היצירה, על ה"סופר" היא בדיון אחד גדול , טוב הדמיון נערץ על ידי אן לא הדימוי.

אבל ובעיקר הספר מושך אל חלקו האחרון, אל אותה מיטה שלא מפסיקה להטריד אותה, אל אותו סוד. בחלק השלישי כשהם מגיעים לחדרו של שייקספיר ואחרי שהם שוכבים אנחנו מקבלים תיאור ציני ומשועשע על כשלונו של שייקספיר לספק את זוגתו, על כך שהפה והמלים גדולים מהיכולת הממשית, ואז או אז מתגלה אן במלוא גדולתה המודרנית ואולי הפוסטמודרניסטית, כאשר היא תופסת את מקום המאהב הצעיר במיטת בעלה, ואפילו מפתה את בעלה באמצעות ישבנה, או יהההההה, ונהנית מ"דיווש אחורי".

האשה שיודעת, שותקת ולבסוף מספרת הכל, כדי שידעו מי היה וויליאם שייקספיר באמת. "זונת סונטות" היא קוראת לו.

ספר מומלץ בחום לקריאה. חייבים לקבל אותו , לדעתי, בהומור, בשעשוע. להנות ממשחקי האירוניה והציניות שבו, ולדעת שכולו דמיון אחד גדול המבוסס על כתבי וויליאם שייקספיר וקצת על מידע היסטורי, כפי שניי מסביר בסיום הספר.

 – – – – – – – –

שוונג – תקציר הספר http://he.shvoong.com/books/26468-%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%A9%D7%A7%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8/

ארקייד פבלישינג – http://www.arcadepub.com/Book/index.cfm?GCOI=55970100062610

אוסף דן אלמגור – שייקספיר מימין לשמאל – אוסף ספרים, מאמרים וכו' – http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/shak/1055.php

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.