פרגמנטים של פרידה
*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
אֶלְכֹּד לְמַעַנְךָ זַהֲרוּר אַחֲרוֹן
מְרַצֵּד עַל אֶדֶן הַחֲלוֹם
עָלָיו יָשַׁבְנוּ.
*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
בִּשְׂעָרְךָ אֶטְמֹן נוֹצָה
מִצִּפּוֹר שֶׁחָלְפָה בֵּין עֵינַי
עֵת רְאִיתִיךָ לָרִאשׁוֹנָה.
*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
מַאֲכֶלֶת מַבָּטְךָ מַשְׁחִיזָה אֶת הַפִּנָּה
הַחֲשׁוּכָה בְּיוֹתֵר בְּתוֹכִי.
אָנִיחַ אֶת אִישׁוֹנְךָ הַלּוֹהֵט
עַל לְשׁוֹנִי. אֶבְלַע
אֶת הָאוֹר הַנִּגָּר.
(מתוך "לפתע פתאום האדמה" הוצאת כרמל, 2005
שוב חובת הגילוי הנאות – עד הרגע הה, בו התחלתי לחפש את "שיר היום" שלי לא שמעתי מעודי על המשוררת הזו. בוודאי זה פגם של העצלות שלי, אולי חוסר ענין בכותבים שאינם מרושתים מספיק או אני לא נמנה על הדפים בהם הם מפורסמים או מפרסמים שיריהם במרשתת, בפייסבוק. שלושת השירים הקצרצרים האלו, חלקים מלם מציגים שלושה מבטים, שלוש פרידות, שלוש הפעלויות שונות של הנפש, עת היא נפרדת מאהובה. נפרדת כי יודעת היא את מותה הקרב. כמו זלדה בשירה "הכרמל האי נראה" , הרוחני, היתר של המוחשי "האי נראה" הוא העיקר והוא ה"צידה לדרך" שלוקח המת, במין טקס פגאני אינסופי החוזר על עצמו למרות תחכומנו הרב [ פרמידה, מטבע על שפתי המת, קבורה עם חפצים וכו' ].
שלוש תמונות פרידה – הראשונה מכילה את "זהרור האור", זכר מוחשי [נוצה – ולא אכביר במלים על תפקיד הציפור ונוצותיה בשירה העברית-הישראלית] מהמבט הראשון שלה בו [ מישהו נזכר אולי ב"צפור שניה" של זך – המבט בציפור מניע עולם שלם], והתמונה השלישית המבט שלך ב"משחיז אותי" ואישונך הלוהט המגיר אור, והנה חזרנו לסמל הראשון בשיר, זהרור האור הופך לאור ניגר.
שיר פרידה מרשים מאוד, רוחני מאוד ועם זאת "חושני" או גופי מאוד.
מקור השיר – האתר לזכרה של המשוררת
ביוגרפיה – האתר לזכרהּ
רן יגיל – ב- NRG ואני אסב מבטי – לזכרה של המשוררת אלישבע גרינבאום, 8.1.2010
זלדה – הכרמל האי נראה – תמונה בחיפושי גוגל
