[אלהי העברים] / אברהם שטרן ("יאיר")
אֱלֹהֵי הָעִברִים, הַחַיִּים וְהַחֵשֶׁק
צָמֵא לְדָמִים וְנוֹטֶה בְּכִידוֹן.
לְחַיָל אַלמוֹנִי בְּיוֹם צֵאת לִקרַאת נֶשֶׁק
אֲזִיק בִּשׂמֹאלוֹ- בִּימִינוֹ הַשּׁלטוֹן.
אֱלֹהֵי הָעִברִים, הַשִּׁריוֹן וְהַמָּוֶת
עֶצֶב אֶל אֵשׁ וְהַפִּיחַ בָּאוּד.
לְחַיָּל אַלמוֹנִי בְּיוֹם צֵאת לִקרַאת שָׁבֶט
מַרצֵעַ בִּשׂמֹאל – בִּימִינוֹ הַחֵרוּת.
אֱלֹהֵי הָעִברִים, הָאָסוֹן וְהַנֵּצַח
צָמֵא לְמַלכוּת וְקוֹרֵא בַּחוּרָיו.
וְחַיָל תְּכֹל-אַרגָּמָן עֲלֵי מֵצַח
עוֹלֶה לְגַרדֹּם וּלְמַלכוּת אַחֲרָיו.
בחרתי להעלות שיר זה רק בגלל אופיו האלילי, תאוות הדם שיש בו והקלות הבלתי נסבלת לקרוא ל"בחוריו " אחריו. [ בית 3, החרוז השני טורים 2/4 ]
האל האכזר הזה נקרא אלוהי העברים וכל כולו דמות מורדוך או אלי המלחמה, ההרס והדם בתרבות האנושית. גם שיווה באכזריותה הנוראה מציצה פה בשיר.
כל דמות האל ההומניסטית שפותחה במשך מאות שנים של מחקר והתבוננות נעלמה לה באחת. זה לא יהווה של סולובייצ'יק, למשל גם לא יהווה של יהודה הלוי ומלך כוזרי.
עם אל כזה אפשר לעשות הרבה דברים מחרידים. נכון שבסיומו השיר מתייחס לעולים לגרדם – שלושה מפגעים בלשוננו.
מקור – פרויקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד
תרבות קריאה 