לַיִל, לַיִל… / אברהם סולודר
לַיִל, לַיִל. דּוּמִיָּה.
מוֹשַבְתִּי תִּישַן.
רַק הַסַּהַר אַט יִשְחֶה.
לֹא יִרְעַד אִילָן.
הַס כָּל בַּיִת. בַּחַלוֹן
אוֹר הַסַּהַר צָץ.
הַשּוֹמֵר בָּא. אַחֲרָיו
כֶּלֶב-רֵע רָץ.
הַשּוֹמֵר יָשִיר. בָּרוֹם
כּוֹכָבִים זָעִים.
גַּן חוֹלֵם יִרְעַד, יִפְרַח –
רֵיחוֹתָיו דָּאִים.
קוֹל לִבְּךָ מֶה עַז, מֶה רָךְ –
שִיר נָא, שִיר, שוֹמֵר!
בַּת גָּלִיל רַכָּה תִּישַן –
לְבָבָה עֵר, מַה עֵר.
אֶל אִמְּךָ יָבֹא הַקּוֹל
שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים.
הִיא תָּצוּד הֵדוֹ, רְוַת
הִרְהוּרִים זַכִּים.
ככל שאני קורא בו יותר, בשיריו, אני מרגיש התחברות עמוקה שלי אל שירתו ושיריו. יש בהם מחד את הגרנדיוזיות שאני אוהב בשירה, כשאיננה הופכת לפאתטית או פומפוזית ומאידך, יש בשיריו גם מבט עדין, עתים אירוני. הקריצה הזו מופיעה בבית השני, אחרי אור הסהר מגיע השומר "אחריו/ כלב רע רץ". בתוך כל הדממה הקסומה הזו בה ישנם שומר וכמובן הנערה "בת גליל" הישנה בשקט.
מוצא חן בעייניי גלגול מוטיב "שליחת הקול" – אצל ביאליק, אצל רחל והנה גם אצל סולודר – "היא תצוד הדו, רות/הרהורים זכים". הקול כשליח. ברור שהוא יגיע לאם השומר, אצל רחל קיימת עוד שאלה – התשמע קולי…
שיר יפהפה, רומנטי עם רמזי אסון מובלעים או צחקנות ושובבות החותרות תחת הנימה הקסומה והרצינית.
מקור – פרויקט בן יהודה
ביוגרפיה – אברהם סולודר
תרבות קריאה 