ניל גיימן, בני אנאנסי

אלוהי המלים

ספרו החדש של ניל גיימן בני אנאנסי הוא מלאכת מחשבת של כתיבה ארס-פואטית, של אמונה עמוקה במילים או בסיפורים [סיפורים אינם חייבים להיות מלים].

 זו סיפור קומי ומצחיק מאוד, שאולי מתאר את תהליך היצירה, ואולי מסביר מדוע חשוב שיהיו סיפורים בעולם, ומכיוון סיפורים הם כוח הקסם האמיתי יש מאבק עליהם.

הסיפור בקצרה מתאר שני אחים, בני אנאנסי, שהוא אל-עכביש שהשתלט על כל הסיפורים שהיו קודם של נמר, לקראת סיום הסיפור הוא מסביר מדוע עדיף שהסיפורים יהיו שלו, כי הם גורמים לאנשים לחשוב, שלאחר מותו נפגשים ברצונם או שלא מרצונם. האחד אל והשני בן אנוש. כרגיל מפגש ניש אחים מעורר מחלוקות ומתחים, מה גם שהאח האל מתערב בחיי אחיו וגורר בעקבות זאת מהומה גדולה, כמעט מלחמת עולמות בין שלושה אלים: העכביש, הנמר והציפור. 
גם לנמר וגם לציפור יש חשבון פתוח עם אנאנסי, ורק צ'ארלי יוכל לפתור או לנצח במלחמה הזו.
כרגיל אצל גיימן הגיבור יחליף את בת זוגו ואת אהבתו, שזה סימן מובהק בפרוזה הפנטסית שלו לשינוי ולהתבגרות.

אבל העלילה היא רק אמצעי עליו "מולבשות" בכישרון בלתי רגיל שאלות מענינות בתחום האומנות, המציאות, כפי שהצביעה בוג'י בתגובה שלה לרשימה על הספר.

"לטעמי פספסת המון.  (חדש)
Boojieיום רביעי, 11/01/2006, שעה 23:07
גיימן סיפר כאן סיפור התבגרות יוצא מהכלל, וגם היה לו המון מה לומר על תהליך היצירה, אמירות שאפשר למצוא מקבילות להן בקורליין – רק שכאן, משום שזה ספר למבוגרים, הוא הרחיב והעמיק אותן. התפיסה לגבי תפקיד הסיפורים, לגבי ההבדל בין הסיפורים של אנאנסי לבין הסיפורים של נמר, לגבי הצחוק ותפקידו ביכולת היצירתית של החברה האנושית כמו גם בהתבגרותו של אדם וביכולת שלו להתמודד עם העולם סביבו ולבנות אותו מחדש – את כל אלה פספסת.
כן, לספר הזה יש מימד קליל ומשעשע, אבל הוא גם הולך הרבה מעבר לזה. יש בו המון חומר למחשבה. "


אני חושב שבוג'י מצליחה לסכם, בלי להרחיב את האיכויות הייחודיות של הספר הזה. הספר מקיים כל הזמן שני מישורי משמעות גלויים אגב. מחד מישור העלילה והתפתחותה, בה הגיבור, צ'ארלי השמן עובר תהליך של התבגרות, השלמה עם דמות אביו והפנמתה עד הסוף, כלומר עד קבלת "תפקיד האב" [שם האב קורא לזה לאקאן], יתרה מכך, עקב ההשלמה המופלאה הזו אנו רואים כיצד הוא מחנך "אחרת" לדעתו את בנו. [אם כי בתולת הים מצביעה על מצב ענינים אחר]. מישור המשמעות השני הוא כמובן של המספר הכל-יודע המשוחח עם עצמו, ואולי לא. האם הוא בעצם אנאנסי?
בראיון שקיים שמעון אדף עם ניל גיימן צדה את עיני התשובה הזו שלו:


"אני סופר וכך אני רואה את העולם, ובזה אני מעוניין, בצורה שבה סיפורים מנהלים אותנו. אנחנו מוצאים משמעות ומקום באמצעות סיפורים וחלק מהסיפורים מוליכים אותנו למקומות מסוכנים. לחלק נרחב ממה שקורה כרגע במזרח התיכון אחראים סיפורים שנכתבו לפני 5,000 שנה, שאנשים ממשיכים לספר לעצמם גם היום ושדוחפים אותם לנקיטת פעולות נואשות. אלה סיפורים שמסתיימים במוות ממשי מאוד. בסופו של חשבון סיפור הוא שהביא לכך שאדם מסוים עלה על מטוס והטיס אותו לתוך מרכז הסחר העולמי. תחושתי היא שסיפורים הם ההישג החשוב ומסוכן ביותר שיש לנו כיצורי אנוש, ובאותה עת, גם הנשגב והנאצל ביותר".

וזה בקיצור נמרץ המשמעות האמיתית של המושג נרטיב ושל המושג מיתוס.
 



1. רשימה שלי על ניל גיימן http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=33456&blogcode=456790
 
2. אתר הבית הרשמי של ניל גיימן  http://www.neilgaiman.com/journal/
 
3. סקירה של הספר ע"י שחר לנגבהיים http://www.sf-f.org.il/story_817

בשולי המאמר ישנן תגובות, הראשונה המצוטטת גם כאן היא של בוג'י.
 
4. ראיון של שמעון אדף עם ניל גיימן ב – YNET http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3280743,00.htm

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.