
חוד הכישור, מאת רובין מקינלי הוא אחת ההחמצות הגדולות שקראתי לאחרונה בתחום פיתוח מעשיות קיימות והתאמתן לז'אנר הפנטסיה המודרני.
עלילת הסיפור מוכרת לכל מי שמכיר את הסיפור על היפהפיה הנמה הדוקרת את אצבעה בחוד הכישור, וכל הארמון נופל לתרדמה עד שהנסיך מגיע, נושק לה והכל שב על מקומו.
אלא שמקינלי החליטה ל"התחכם" ולתחכם את הסיפור הפשוט, ברוח גישות "פמיניסטיות" ואולי אפילו מעט פוסטמודרניסטיות. ברור לכל מי שקורא את הסיפור, שזה סיפור של נשים, ועל נשים שבו הגברים, למעט שניים, הם בעיקר קישוטים . שני הגברים המשמעותיים: נארל ואוקור הם פיות. פיה ממין זכר, כותבת מקינלי היא דבר נדיר במיוחד. בניגוד לגברים אחרים, הפיות ממין זכר חלקים בדרך כלל, אין להם זקן, שיער גוף וכו'. כמה לא מפתיע ומטופש.
הסיפור כלכך עסוק בהתחכמות הפמיניסטית המטופשת שלו, בהערצה עיוורת לאיזו תפיסה של כפריות וחזרה לאדמה [פולחן האלה, עאלק] כך ששתי הפיות החזקות המגינות על הנסיכה האומללה, שקוללה על ידי פרנישה חיות בכפר, הרחק ממרכז החיים של הממלכה, אלא מה.
ופרנישיה, הפיה שמצאה את סוד החיים הנצחיים, שמקללת את הנסיכה שלו תדקור את אצבעה בגלגל הכישור תמות. איזה עיוורון של מקינלי, או חוסר יכולת להתמודד עם ההיבטים של ההתבגרות המינית הקשורים לאקט זה. לא זה החשוב, החשוב להגן על הנסיכה, לטוות מארג ענק של הונאה, כדי שפרנישיה לא תצליח להרוג את הנסיכה ולהשתלט על הממלכה. מדוע לאורך כל הסיפור הזה אין הסבר לקשר בין מות הנסיכה להשתלטות פרנישיה על העולם?
אבל אלה זוטות. זה הרי סיפור על התבגרות של ילדה טום-בוי. ההיפך מכל מה שחושבים ומצפים מנסיכה. כמובן, שמקינלי לא יכלה לוותר על הדמות הניגודית, פריני, הילדה היפה והמקסימה, שלה מתאים להיות נסיכה. הנסיכה שלנו, שיכולה לדבר עם חיות מוותרת על נסיכותה, על ייעודה כאשר היא מנשקת את פריני הרדומה. אתם שמתם לב, לא הנסיך מנשק ומציל את הממלכה, כי אם הנסיכה, הטום-בוי מנשקת את חברתה.
ספר מלא הבלים, מטופש להכעיס, שטחי לגמרי. מחמיץ כל אפשרות לעיסוק מעמיק בנושאים כמו מגדר, מיניות, מאבקי טוב-רע, קנאה, ויתור על ייעוד תמורת ייעוד אחר.
הסיפור בעיקר מעצבן ומטריד כיוון שהוא שייך ל"סדרה הצעירה". ספרים המיועדים לקהל צעיר. מדוע לבלבל להם את המוח בשטויות ריקניות, ולא להשתמש בכלי הנפלא הזה של הסיפור והדמיון להעלאת דברים עמוקים, כמו הטרילוגיה "ארץים" של להגווין