לא אוהב את ראש השנה היהודי. זה חג עתיר במתיקות, שהפכה מסחרית עד כדי בחילה. כולם הפכו מרצונם, או שלא, למומחים בתהליכי יצור הדבש, כולם יודעים מי מכין את הדבש וכולם יודעים היום שדבש הוא כמו יין. כמות הפטפטת האינסופית על הדבש, כמויות הדבש שנרכשו שלא לצורך ומתכוני א-לה-גורמה המכילים דבש עוררו בי פרצי צחוק.
החג הזה גם מלא במאכלי בשר בכמויות מעוררות בחילה. מה זה הצורך הנאורוטי הזה לאכול עד להתפקע. אנחנו חיים באיזור אקלים ימתיכוני. אין לנו צורך ממשי לאגור שומן כדי לשרוד את החורף הממשמש ובא.
דבש ובשר.
כדי להרגע קצת אולי כדאי לקרוא בשירו הנפלא של ביאליק "הקיץ גווע" :
[תודה לקומונת פוסט ציונות למתחילים שהעלתה את השיר אצלה, והזכירה לי אותו]
הקיץ גווע
הקיץ גווע מתוך זהב וכתם
ומתוך הארגמן
של שלכת הגנים ושל – עבי ערבים
המתבוססות בדמן.
ומתרוקן הפרדס , רק טיילים יחידים
וטיילות יחידות
ישאו עינם הנוהה אחרי מעוף האחרונה
בשיירות החסידות.
ומתיתם הלב , עוד מעט ויום סגריר
על החלון יתדפק בדממה :
"בדקתם נעליכם? טלאתם אדרתכם?
צאו הכינו תפוחי אדמה"
ח"נ ביאליק
תרבות קריאה 