בן כנען, י [2007], גם כי אלך,


איפה הגברים כולם?

 בן כנען, י [2007], גם כי אלך, ישראל:כתר, 285 עמודים

 "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני." (תהלים כ"ג, ד´)אי אפשר להתחיל לקרוא את הספר הזה, של יפה בן כנען, בלי שהפסוק הגדול מתהילים, אחד מפסוקי הנחמה והאמונה החזקים ביותר בתנ"ך ובתרבות המערבית מבוססת התנ"ך יצוף ויכסה את הקורא באופטימיות האינסופית שלו, או בתחושת הביטחון העמוקה "כי אתה עמדי".
הרומן המציג בגוף ראשון ובגוף שלישי לסירוגין [ על כך בהמשך] קבוצה של נשים במחלקה אונקולוגית במשך חודש ימים. תודעתן של כמה נשים נפרשת לרווחה ברומן, טליה האומנית, מירה זקצר הבת היחידה- המפונקת, אביגייל שעיניה הם שני אגמים ירוקים, אמאן, הזמרת המארונית [הערבייה], דר' ג'וי ואורית אחות המחלקה, המגיעה אליה נסערת לאחר מריבה עם בן זוגה [מר פרופורציה] שמסרב ככל הנראה להמשיך בזוגיות הכרוכה בטיפולי פוריות קשים ומעיקים. 

אבי גורפינקל  כותב בסקירה הקצרה שלו ש "נדרש נס כדי לתזמר יפה את שלל הנושאים שבהם מבקש הרומן "גם כי אלך" לעסוק, אבל הנס הזה אינו מתרחש" , ואני נוטה לקבל את האבחנה הזו שלו , ברם אני חולק עליו בנקודה אחת. שלל הנושאים של הרומן, המחלקה האונקולוגית, עמידה מול המוות ככלי לביטוי העמוק והמהותי ביותר [ לא יכולתי שלא לחייך ביני לביני למול הרחבת מוטיב הדיאלוג הפנימי מול מלאך המוות שמופיע בשירו של ביאליק "אם יש את נפשך לדעת"]. הינם חלק מהנורמה הוידויית הזו אמורה לייצג טוטאליות נשית. לדוגמה, אביגיל הקוראת לעצמה "האשה הגדולה מהחלומות".

" קח אותי מכאן, גבי, קח אותי הביתה ואהיה לך האשה הגדולה מן החלומות.." 

האשה הנבגדת לקראת  מותה[?] חוזרת אל המקום העמוק והפגיע ביותר שלה, המאפיינת את הוידוי האותנטי.יתרה מכך האלוזיה הישירה לספרו הידוע של קנז, "האשה הגדולה מהחלומות" שבו העלילה מתרחשת, כנהוג אצל קנז, [ואצל באלזק ב" אבא גוריו" אך לא רק] בבית דירות, ואילו ברומן שלנו במחלקה אונקולוגית בה יש חדרים, ומתפתח דיאלוג בין הדמויות [השכנים]  והחדרים [הדירות]. מעלה את החלל הסגור כמעט הרמטית  בעל האופי הדרמטי-מעיק, קלאוסטרופובי, ל-המקום בו הוידוי , האמת של הנשים באה לידי ביטוי.  אצל קנז, הבנין של השיכון הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, אצל בן-כנען, המחלקה האונקולוגית היא ככל הנראה מיקרוקוסמוס של העולם הנשי, או למצער מיקרוקוסמוס לעולם נשי המבטא את עצמו במלאות. ורק לחשוב על העליבות והיעדר הכוח של עולם זה. 

מראיון שנערך עם יפה בן כנען, ככל הנראה זו טוטאליות הנשית מפונטזת-משהו .

אם כך, מעולם לא ביקרת במחלקה מעין זאת?"ממש לא, ואני אומר לך יותר מזה, גם לא רציתי, כי זה היה מפספס את הכוונה האמיתית של הרומן. לא רציתי לכתוב רומן על המחלה. מבחינתי זה היה מקום קיצוני שמאלץ אנשים להגיע לאיזה חשבון נפש פנימי. ממש כמו שמכניסים גברים למחנה צבאי ועולים משם כל מיני חומרים אז מבחינתי זאת היא 'המלחמה הנשית' כפי שקורה באותה מחלקה".ומאיפה לקחת את ההשראה לדמויות?
"יש בהן דברים שלקחתי מאנשים שהכרתי. ולא באופן של אחד לאחד אלא כהשראה לדבר עצמו". 

מקריאת הרומאן אכן עולה שהנשים ברומאן עסוקות באובססיביות דווקא ביחסיהן עם גברים. המחלה היא בהחלט סוג של תחבולה ספרותית להביאן אל מקום הוידוי הטוטאלי. כך אפשר לראות שאין  תיאורי טיפולים  ברומן, אלא התייחסויות קלישאתיות-חיצוניות למראה, איבוד השיער, הרזון. זהו. כמעט ואין התיחסות לסוגיית הכאב, חוץ מקטע אחד, וגם אז הכאב מפונטז יותר מאשר קונקרטי או מבטא חוויה אישית. היעדר המחלה מהחומרים שאינם עלילתיים, כלומר המרחב של הסיפור, ממקדים אם כך את עיקר הרומאן ביחסי גברים-נשים. 
הגברים בסיפור/הרומאן הזה הם סדרה של דמויות כושלות, עלובות שמתעללות בנשים או שואבות את הנשים למימוש הצרכים האגואיסטיים שלהם. גבריאל של אביגייל הבוגד בה עם חברתה הטובה ביותר, ולה לאביגייל ככל הנראה חוויה לסבית עם המאהבת, טליה ודיוויד, אשר כדי להפתיע אותה הוא עורך תערוכה בה הוא מגדיל את עירומה למימדים תפלצתיים, דר' ג'וי ובן זוגה הפיזיקאי המרחף שאינו מסוגל לספק אותה מינית, מירה שערב חתונתה ברחה מהבית וביטלה אותה, אביה שזכה באמה ולא היה מעולם אהובה האמיתי.הגברים הסבירים היחידים הם איליה ברודר ואליאס בעלה של אימאן שמרשה לה לקיים קשר לסבי עם נערה יהודיה [מאיה], כמו ובניגוד לכל קלישאה שלנו על יחסי גברים-נשים אצל הערבים [כמובן, מציאות הופכית-סימטרית לקלישאה הקיימת רק מנציחה את הקלישאה קיימת], אבל שוב, גם בשל העובדה שאימאן היא , יחסית דמות שתודעתה נפרשת באופן חלקי מאוד עולה שאלה, האם המספרת מכירה בכלל את העולם הערבי-נוצרי עליו כתבה, אליאס לא מופיע כדמות מלאה או מעוצבת במלואה, אלא יותר כאמצעי להשלמת עיצוב דמותה של אימאן. כך גם עם איליה, שבמהלך הסיפור מתברר שהיו קשרי אהבה בין אביו לבין אימה של מירה, וששמו סמבולי במיוחד – ברודר, אח, האח של מירה, כיוון שלולא השואה יתכן שאביו היה נישא לאם מירה. לפעמים עלתה בי המחשבה הצינית-משהו, האם הסרטן הוא עונש לנשים שנכשלו בזוגיות שלהן, או שמא זו הדרך שלהן להיטהר מהקשרים החולניים – המסרטנים עם הגברים בחייהן. אי אפשר שלא לראות את היעדר הגברים כניסיון מכוון ליצור הטרוטופיה* נשית מגדרית, הטרוטופיה מהפכנית המאתגרת את החברה .תבנית ההטרוטופיה הזו נוצרת כפי שהזכרתי באמצעות כליאת הנשים במחלקה אונקולוגית, במצב על גבול הסופני, כך שהמפכנות שהטרוטופיה הזו תבוא באמצעות הוידוי שישאו יהיה נשי-אותנטי-מלא. 

הדבר האחרון שאני רוצה לומר קשור למשחק המתוחכם של דמות המספרת. בניגוד ל-א"ב יהושע שברומאנים הפוליפוניים שלו  כ"מאהב" , "קנטטת גירושים" או הרומאן הפוליפוני של קנז "מחזיר אהבות קודמות" יש ויתור על דמות המספר הסמכותי המאגד לשלם את הקולות השונים, הרי ברומאן הזה בן-כנען מנסה לאחד את שתי דמויות המספרות – מספרת בגוף שלישי ומספרות בגוף ראשון. דא עקא, שמשחק זה מעורר, לפחות אצלי, תמיהה רבה, לגבי נחיצותו האסתטית ותרומתו ל- פוליפוניות של הרומאן. בשיחה בין דר' ג'וי לריקי אומרת ג'וי את הדברים הבאים:

" ריקי, זה רק סיפור, זה הדמיון של הסופר.אז מותר לו לכתוב מה שהוא רוצה? ואפילו לשקר?בטח, סופרים משקרים כל הזמן, ומה שיפה שאנחנו מאמינים להם? [עמ' 258] 

טענה ארס-פואטית [דר' ג'וי היא דוקטור לספרות אנגלית], קצת מזכירה את האמרה הידועה "מיטב השיר – כזבו", קצת משוחחת בשפה בוטה עם לסינג מ"הלאוקון" על תכלית הספרות שהיא אשליה. לטעמי, המבנה הפוליפוני עומד על כרעי רגליים , כיוון שמשחקי שילוב הדמות המספרת הסמכותית עם מספרות בגוף ראשון מבטל את עצמאות הקולות השונים בסיפור. אגב, גם ניתוח לשוני יצביע על אחידות לשונית ולא על יצירת בידול לשוני בין הדמויות, מה שמרמז על מתח קשה בין המחברת לבין דמויות המספרות השונות. על ענין הלשון הגיבו גורפינקל וגם ענבל מלכה מ- YNET.

גורפינקל מדבר על לשון קלישאית "מה רע בקטע הזה? ראשית, הקלישאיות ("מרכבת התשוקה", גשם שדופק על הפחים, גבר שמהדק שמיכה "כאב דאגן"); שנית, הקיטש, המתבטא בסנטימנטליות מופגנת ומופרזת, לחיצה חסרת בקרה על דוושת הרגש ותמונות נעדרות דמיון ומקוריות; שלישית – והמגרעת הזו מאפיינת חלקים נרחבים בספר – דיווח סיכומי, לא חווייתי, מבחוץ. כך, בביטוי "ממזגת את הבשר עם הרוח", במקום לקבל תיאור מפורט בזמן הווה, שממנו יסיקו הקוראים בעצמם כי מדובר באירוע פסיכופיסי, העניין כבר מסוכם ונארז בשבילם ומקבל את התווית המתאימה לו"

 ועידן מלכה אומרת: "יש משהו אירוני בכך שדווקא בספר שעלילתו מתרחשת בבית חולים הכתיבה מתרחקת מכל גינון של סטריליות. ספרה של יפה בן כנען "גם כי אלך" נכתב בשפה עשירה ותובענית, עד כדי גודש מחניק לעתים. "יותר מדי מטפורות. היום כבר לא כותבים כך, הכתיבה הרבה יותר רזה, מצומקת, מתמקדת בהכרחי ביותר, כמו ציור יפאני". מירה, אחת הדמויות בספר, מבקרת במילים אלו את כתיבתה שלה; "אצלי הרבה יותר בארוקי, מסולסל, עודפות מיותרת, כובד מסוים… לוכד את הקורא בפלצור מילים, מהדק אותו על צווארו מותיר אותו עייף מותש". ניתן לראות בדברים אלה מהלך ארס פואטי שבו מבקרת המחברת את כתיבתה שלה. "

 אכן, מירה, הקול של הסופרת [?] לעומת דר' ג'וי הדמות של "המבקרת". מלכה אגב מוסיפה בסקירה שלה, שמחלת הסרטן היא מטאפורה שכיחה ל"דברים שאי אפשר לדבר עליהם". 

כך או אחרת, הספר קריא מאוד, מעניין מאוד ואם מוותרים על המבט הביקורתי, אפשר בהחלט לראות כאן קול ייחודי ומעניין.ההחלטה לתת ליפה בן כנען פרס משרד החינוך והתרבות לעידוד היצירה מוצדק בהחלט, כי לטעמי, ברגע שיפה בן-כנען תיפרד לשלום מהרקע של " מורה לספרות" ומפתחת תוכניות לימוד, הטקסטים שלה יורידו משקל עודף. בהחלט.
מומלץ מאוד. 
——-
 * המושג שיצר פוקו ב- 1967, ועיקרו: 'הטרוטופיה' הוא מושג שתבע ההוגה הצרפתי, מישל פוקו, בהרצאה שנשא ב-1967 בפני קהל של ארכיטקטים ופירושו 'מקום אחר'(הטרו- אחר, טופוס- מקום). 'המקום האחר' הפוקויאני הוא מיקום נגד הממוקם בלב ליבה של כל חברה והוא שמעניק לה, לדידו של פוקו, את משמעות היותה חברה.
"גורפינקל, א , גם אם החולות יבריאו, הטיפול (הספרותי) נכשל, הארץ – ספריםhttp://www.haaretz.com/hasite/spages/866862.html?more=1 איתן אלחדז () [ 21/09/2007 ] , 
מסע אל נפש האשה – ראיון עם יפה בן כנען, ישראל: SCOOPhttp://scoop.co.il/article.html?id=10052 eranlev, [יוני 28, 2006 ], 
הטרוטופיה, ישראל: shvooonghttp://he.shvoong.com/books/philosophy/257983-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/ מלכה, ע, [ 28.01.08],
 נשים מתחילות, ישראל: YNEThttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3499322,00.html 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.